ת"ת 41217-05-15 המכללה האקדמית ספיר נ' יוספאן

בקשת המשיבה (הזוכה) לדחיית התנגדות המבקש (החייב) על הסף מחמת האיחור הכבד בהגשתה, מבלי שניתן כל טעם לאיחור, לא כל שכן טעם מיוחד, ואף בהעדר טענת הגנה הראויה להתברר.

המדובר בתביעה על סכום קצוב בסך של 1,500 ₪, בגין אי תשלום שכ"ל למכללה המשיבה, לאחר שהמבקש החל לימודיו במשיבה והפסיק אותם בעיצומם, ולאחר שלאור פנייתו לוועדת החריגים במכללה, בשל מצבו הכלכלי, נעתרה הוועדה לבקשתו והפחיתה את החיוב לסך של 1,500 ₪ בלבד.

המשיבה מפנה לאישור מסירת האזהרה ולפיו נמסרה האזהרה עוד ביום 30.4.12, אולם רק לאחר שכלו כל הקיצים והמשיבה פעלה להטלת עיקולים והגבלות על המבקש, פעל להגשת התנגדות.

מאחר שאכן לא העלה המבקש כל טעם לאיחור הכבד בהגשת ההתנגדות, איחור בן שנתיים ומחצה, אפשרתי למבקש להשיב לבקשת המשיבה, ואולם אף במסגרת תשובתו, לאחר שכאמור ניתנה לו הזדמנות לעשות כן, לא נתן המבקש כל טעם לאיחור הכבד כאמור, ומכאן כי דין ההתנגדות להידחות.

במאמר מוסגר יצוין כי אף מהאסמכתאות המצורפות ע"י המבקש ואשר אף נערכו על ידו (פנייתו לוועדת החריגים מיום 12.11.10 ומכתבו מיום 15.7.13) עולה הודאת המבקש כי אכן נפסקו התשלומים עקב נסיעתו לחו"ל במהלך שנת הלימודים, וכי התשלומים לא שולמו לאחר שההמחאות שמסר לא כובדו ע"י הבנק מחמת קושי כלכלי. המבקש מבקש בעצמו מוועדת החריגים החזר כספי בגין חלק מהלימודים שלא מומש.

מכל מקום, בהעדר כל נימוק לאיחור הכבד בהגשת ההתנגדות, לא כל שכן טעם מיוחד הנדרש כדוגמת נסיבות שאינן בשליטת המבקש, כלל אין להידרש לגוף ההתנגדות.

ההתנגדות נדחית אפוא מחמת האיחור הכבד בהגשתה.

הדיון הקבוע מבוטל.

לפנים משורת הדין, ומשלא התקיים דיון, אמנע מפסיקת הוצאות.