ת"ת 41193-11-16 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' יעל אגם 2012 בע"מ ואח',ת"ת 40513-12-16

 עסקינן בתביעה ע"ס 65,952 ₪ שהוגשה ע"י המשיבה כנגד המבקשות במסגרת תיק הוצל"פ 508435-03-16.ע"פ כתב התביעה, המבקשת 1 ניהלה אצל המשיבה חשבון בנק, אשר המבקשת 2 חתמה על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב של המבקשת 1 למשיבה.ע"פ אישור יתרות חוב של המבקשת 1 למשיבה (נספח ה'1-3 לכתב התביעה)עמד חשבון המבקשת 1 בחובה בסך 65,952 ₪ נכון ליום 26.2.16.בדיון שהתקיים בבקשות המבקשות ביום 20.2.17 נחקרה המבקשת 2 אשר נתנה תצהיר מטעם המבקשות על תצהירה והצדדים סיכמו טענותיהן בעל פה.המבקשת טוענת כי ניהלה עם נציגי הבנק מו"מ בניסיון להגיע לפשרה, אשר טורפד ע"י הבנק, ועל כן איחרה המועד להגשת ההתנגדות במועד (ס' 17 לתצהיר).המבקשות טוענות בבקשת ההתנגדות כי מסגרת האשראי שהעמיד הבנק/המשיבה היתה 15,000 ₪, כאשר הועמד על ידן לבנק ביטחון של פיקדון ע"ס 23,000 ₪.המבקשות מאשרות בתצהיר שנתנו כי עקב עיקול בחשבון הבנק של המבקשת 1 שהיה ביתרת חובה נוצרה חריגה ממסגרת האשראי. עוד נטען, כי הבנק סרב 10 שיקים ללא כל סיבה מוצדקת, הוגשה ערעור ע"י המבקשת לבימ"ש שנדון לפני כב' השופטת נועה גרוסמן, ולטענתן, ניתן פס"ד המורה על גריעת 10 השיקים שהפכו החשבון למוגבל.המבקשת טוענת כי פנתה לבנק לקבל לידה שיקים של לקוחותיה שחזרו בהוראת חילול, אולם נמסר ע"י הבנק כי אלה אבדו. לטענת המבקשות אילו היו השיקים מוחזרים למבקשות יכלו לתבוע את הסכום מלקוחותיה ולהקטין את החוב למשיבה.לטענת התובעות סכום החוב הנתבע אינו נכון, שכן בקיזוז סכום הפיקדון בסך 23,000 ₪ היה החוב רק 36,316 ₪. לאחר שעיינתי בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות שהוגשה ע"י המבקשות, שמעתי החקירה וסיכומי הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשות מהנימוקים שלהלן.עסקינן בתביעה לתשלום חוב בחשבון המבקשת 1 ובערבות המבקשת 2.המבקשת 2, הגב' גלינה שולמן הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, בה נטען כי ההתנגדות הוגשה באיחור לנוכח המו"מ שנוהל עם המשיבה בניסיון להגיע לפשרה.הלכה היא כי ניהול מו"מ לפשרה אין בו כדי להוות טעם מיוחד הנדרש ע"פ תקנה 528 לתקסד"א לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק, ובמקרה דנא לא מגלה הבקשה טעם מיוחד, ומשכך, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.אף לגופו של עניין, לא מצאתי כי יש בטענות המבקשות הגנה ולו לכאורה בפני התביעה.המבקשות אינן חולקות כי המבקשת ניהלה אצל המשיבה חשבון בנק, אשר המבקשת 2 ערבה לחוב בחשבון הנ"ל.המבקשת טוענת כי עקב שיקים חוזרים של לקוחות ובשל עיקול בחשבון נוצרה חריגה ממסגרת האשראי, הבנק בנסיבות אלה סירב 10 שיקים ללא סיבה מוצדקת, אשר הביאה להגבלת החשבון.המבקשות טוענות כי בעקבות פניה לבימ"ש ניתנה החלטה של כב' השופטת גרוסמן, בעניין גריעת 10 השיקים. עיון בפרוטוקול דיון והחלטת כב' השופטת גרוסמן מיום 13.4.16 (עש"א 47293-02-16), נמצא כי התיק נקבע לתז"פ ליום 23.5.16, מבלי שניתן בו פס"ד המורה על קבלת הערעור וגריעת השיקים. במסגרת החקירה הנגדית הוגש לבימ"ש פסק דין מיום 29.5.16 (סומן מש/1) לפיו בהעדר הודעה לתיק, נדחה הערעור. המבקשת העידה בחקירתה כי לא הגישה כל הליך לביטול פסק הדין.המבקשת טענה בסיכומיה לראשונה כי המשיבה לא המציאה לה מסמכים שנדרשו על ידה ע"מ שתוכל ללמוד מהות החוב הנתבע. ב"כ המשיבה התנגדה להרחבת חזית בעניין זה. עיון בבקשת ההתנגדות מלמד כי לא נטענה ע"י המבקשות טענה כי בעניין אי קבלת מסמכים. אין בבקשה פירוט מועד פניה, מהותה מסמכים שנתבקשו או אסמכתא בנדון. מעיון בסעיפים 12 ו- 23(3) לתצהיר המבקשת עולה כי זו מאשרת כי נמסרו לה מהבנק טרם הגשת הבקשות תדפיסי חשבון הבנק, ודוחות ניכיון השיקים שנעשו בבנק. המבקשת אישרה עובדה זו בחקירתה הנגדית. על כן, יש לדחות הטענה לעניין אי המצאת מסמכים הן מחמת היותה הרחבת חזית פסולה והן לגופו של עניין.המבקשות טוענות כי השיקים החוזרים שנמסרו לניכיון לא הושבו להם ע"מ שיוכלו לתבוע הלקוחות, מאחר ונמסר להם כי אבדו.בחקירה הנגדית אישרה המבקשת כי מדובר בשיקים בסכום כולל של 20,000 ₪.המבקשת אישרה כי במסגרת השיקים הנ"ל נכללו 2 שיקים הנזכרים במכתבה שהוציאה לב"כ המשיבה, שהוגש וסומן מש/2 , האחד – בסך 5010 ₪ והשני- 4500 ₪ ובסה"כ 9,510 ₪ (קרן). המבקשת לא הכחישה בחקירתה כי הבנק הגיש לביצוע שני שיקים אלה כנגדה וכנגד מושכם במסגרת תיק הוצל"פ 500985-01-17. המבקשת אישרה בחקירתה כי במסגרת המו"מ לפשרה הוסברה האפשרות לתבוע ע"פ צילומים השיקים ע"פ ס' 69 לפקודת השטרות, בתביעה שתוגש כנגד מושכי השיקים. המבקשות לא הצביעו בבקשה על כל זכות שבדין מכוחה טוענות הן לזכות קבלה לחזקתן חזרה את השיקים שמסרו למשיבה במסגרת עסקת הניכיון, מקום בו לא סילקו החוב לבנק.לפיכך, לא מצאתי כי יש בטענה זו קיומה של הגנה לכאורית.המבקשות טוענות באופן סתמי, כי החוב הנתבע בכתב התביעה אינו משקף החוב הנכון לו זכאית המשיבה. הלכה היא כי אין די בהכחשה סתמית של סכום החוב הנתבע אלא על המבקש להתגונן החובה להיכבד ולפרט הגנתו, ולהציג תחשיב חוב נגדי, דבר שלא נעשה במקרה זה.המשיבה צרפה לכתב התביעה שהוגש כתביעה על סכום כסף קצוב, שכמוהו כתביעה בסדר דין מקוצר, די בהצגת דף חשבון המפרט ריכוז יתרות חוב. ע"פ תדפיס יתרות נספח ה'1 לתביעה, חובה של המבקשות כולל יתרת חוב עו"ש/חח"ד בסך 36,316 ₪ (ריבית מצטברת עו"ש 764 ₪, הל. בפיגור 3,072 ₪, חיובי כרטיס אשראי ישראכרט 192 ₪, אשראי ויזה כאל 25,595 ₪, חיובי ויזה כאל 13 ₪.)המבקשת טענה בסיכומיה כי המשיבה לא קיזזה סכום החוב הנתבע הפיקדון בסך 23,000 ₪, טענה שלא הועלתה בבקשת ההתנגדות ומהווה הרחבת חזית אסורה. טענה זו אף עומדת בסתירה לנטען בס' 12 לתצהיר המבקשות, בו מאשרת כי בתדפיס תנועות חשבון שמסר לה הבנק עולה כי הסכום הנ"ל קוזז מהחוב.המבקשות לא הציגו בבקשה כל טענה ממנה ניתן ללמוד כי נפלה טעות באיזה מרכיבי החוב הנתבעים אף שדפי חשבון נמסרו להם. המבקשת מודה בבקשה כי בחשבון הבנק חוללו שיקים של לקוחות, היתה חריגה ממסגרת האשראי שהועמדה ומבלי שזו הוסדרה.לאור המפורט לעיל, הבקשה להארכת מועד וההתנגדות שהוגשו בתיקים 40513-12-16 ו- 41193-11-16 – נדחות.    מחייב את המבקשות לשלם למשיבה, בגין דחיית שתי בקשות ההתנגדות שבכותרת, הוצאות בסך כולל של 1,500 ₪.הליכי ההוצל"פ בתיק מס' 508435-03-16 יימשכו כסדרם. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.    ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.