ת"ת 39844-12-15 עיריית חיפה נ' צ'יאו

1.ביום 9.9.09 הגישה התובעת נגד המבקש ונגד גברת ילנה צ'יאו (להלן "ילנה") תביעה על סכום קצוב על סך 7,650 ש''ח בגין שכר לימוד של בתם של הנתבעים סנדרה בגן עירוני עד שנת הלימודים 2005 (כולל). לכתב התביעה צורפו טופס מצב חשבון נושא חינוך לשנת 2009, מכתבי התראה, טופס בקשה לרישום לגני ילדים לגילאי 3-4 הנחזה להיות חתום על ידי ילנה מיום 20.3.05 ושאילתות לגבי הנתבעים , מהן עולה כי ילנה עלתה לישראל ביום 9.1.94 והמבקש עלה לישראל ביום 28.2.99.

2.לפי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה מלאה של האזהרה למבקש ביום 28.10.09.

3.ביום 7.12.15 הגיש המבקש התנגדות ובקשה להארכת מועד. המבקש טוען כי בשנת 2003 , כחלק מהליך הגירושין בינו לבין ילנה , אישר בית המשפט את העברת מלוא הזכויות בדירה ברחוב עמל 7/4 בחיפה לילנה. המבקש טוען כי כיוון שאינו דובר כלל את השפה העברית , לא הבין מה עליו לעשות וחשב שהעובדה שבית המשפט לענייני משפחה נתן תוקף להסכם הגירושים מספיקה כדי לנתק אותו מכל החובות והזכויות שקשורות לדירה. המבקש מסביר כי ביום 11.6.13 קיבל דרישה לתשלום חוב ארנונה מעיריית חיפה על סך 17,706 ש''ח. המבקש מסביר כי חרף פניות חוזרות ונשנות נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל והוטלו עיקולים על חשבונות הבנק שלו.

4.ביום 28.12.15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. נטען כי התביעה מתייחסת לשכר לימוד של הבת סנדרה בגן ילדים בשנת הלימודים תשס''ו ואילו הטענות בהתנגדות מתייחסות לחובות ארנונה. עוד נטען כי שני ההורים של הקטינה חבוים ביחד ולחוד בשכר הלימוד כאפוטרופסים טבעיים של הקטינה ואין באמור בהסכם הגירושים כדי לחייב את העיריה לעניין זה, שכן העיריה לא הייתה צעד להסכם.

5.המבקש קיבל את התגובה ביום 12.1.16. בהתאם להחלטתי מיום 30.12.15, היה על המבקש להשיב לתגובה תוך 20 יום ממועד קבלתה. כיוון שהמבקש לא השיב לאמור בתגובה , התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות.

7.בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד לא מצאתי בטיעוניי המבקש כל גרסה ברורה בשאלה מתי וכיצד נודע לו על קיומו של תיק ההוצאה לפועל. לפיכך לא הוצג בפני הסבר מניח את הדעת לכך שההתנגדות הוגשה שש שנים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

8.בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, סביר להניח שהמבקש לא קרא את כתב התביעה לפני שהגיש את ההתנגדות , שכן הטענות שהעלה מתייחסות לחובות ארנונה בעוד שהתביעה מתייחסת לחוב בגין תשלום לעירייה בשל לימודי של הבת סנדרה בגן הילדים. לשלמות התמונה יצוין כי גם אם בהסכם הגירושים היה נקבע באופן מפורש כי רק ילנה צריכה לשאת בשכר הלימוד של הקטינים, לא היה בהסכם זה כדי לחייב את העירייה, כיוון שהעירייה לא הייתה צד להסכם ולהליך המשפטי במסגרתו ניתן להסכם תוקף של פסק דין.

9.אשר על כן אני דוחה את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 500 ש''ח. הוצאות המשפט נפסקו על הצד הנמוך כיוון שההתנגדות לא התייחסה לתוכן כתב התביעה ובהתאם נדרש מאמץ מינימלי כדי להביא לדחייתה. בהתאם אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקש בתיק