ת"ת 38423-06-15

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

1. המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה לתשלום חוב בגין שירותים וציוד שסיפקה למבקש. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשתה.

2. ביום 16.7.15 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן בקשת התנגדות.

3. המבקש טוען, כי לאחר שקיבל את התביעה פנה לעורך דין על מנת שיגיש התנגדות בשמו, אך זה התרשל ולא טיפל בתביעה. בהמשך, לאחר שנודע למבקש כי עורך הדין לא טיפל בתביעה שהוגשה נגדו, פנה לעורכי דין אחרים, אך אלה דרשו סכומים גבוהים מאוד ומצבו הכלכלי של המבקש לא אפשר לו לשלם סכומים אלה.

4. לגופה של התביעה, טוען המבקש כי המשיבה הפרה את הסכם ההתקשרות עמו, שכן גבתה סכומים גבוהים מאלה שעליהם הוסכם ועל כן בחודש יולי 2011 ניתק את הקווים שהיו ברשותו מרשת המשיבה. המבקש טוען כי עד למועד הניתוק, שילם את כל התשלומים בהתאם לחשבוניות שנשלחו אליו.

5. ביקשתי את תשובת המשיבה לבקשה, אך זו לא התקבלה.

6. המועד להגשת התנגדות קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

7. במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).