ת"ת 38042-03-15 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' יחיאלוב

ביום 15/03/2015, הגישה החייבת בקשותיה בתיק ההוצל"פ שבכותרת, כעולה מהחלטת רשם ההוצל"פ, מיום הגשת הבקשה. 

ההחלטה קבעה, כי להתנגדות שהוגשה, צורפה בקשה להארכת מועד. כמו כן נקבע: "...המועד האחרון להגשת התנגדות, עפ"י נתוני התיק, חלף ביום 13.7.2014...".

כמו כן, נקבע בהחלטתי מיום 19/3/2015, כי מחובת כל צד, לגרום להתייצבות המצהיר מטעמו. (לרבות המוסר, אם הוגש תצהיר מוסר בתיק ההוצל"פ).

לחלק זה של החלטתי התייחסה בקשת הזוכה אשר ציינה, כי הטלת החובה לזמן את המוסר מטעמה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 522 (ב) בתקסד"א וביקשה הוראות, היינו, האם עליה לגרום להתייצבות המוסר, אם לאו.

ביום 5/6/2015 משלא הוגשה תשובת המבקשת עפ"י החלטה מיום 26/3/2015, ביקשה המשיבה ליתן החלטה וזו אכן ניתנה ביום 8/6/2015 ונקבע בה, כי אין מוטל על הזוכה לגרום להתייצבות המוסר מטעמה.

כתב התביעה ע"ס 1,216.77₪, עילתו בפוליסה שהנפיקה הזוכה לחייבת שצורפה כנספח א' (רשומה מוסדית עפ"י כתב התביעה).

עפ"י תנאי הפוליסה חלה השתתפות עצמית בגין כל נזק.

החייבת מסרה הודעה בקשר לתאונה שאירעה ביום 5/8/2010 לצד ג' ובעקבותיה שילמה הזוכה לצד ג' את מלוא דמי הנזק.

מכאן התביעה כדי סכום ההשתתפות העצמית המתחייב מן הפוליסה.