ת"ת 37090-09-14 מועצה מקומית זכרון יעקב נ' כהן

לפניי התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב במסגרתה טען המבקש כי החוב הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בה בשעה שראש המועצה התובעת, סיכם עמו כי ייערך סיכום חשבונאי בנוגע לחוב נשוא תיק זה, בגין טענות המבקש לקיומה של זכות קיזוז מן העבר. לשיטתו, הנחה אותו ראש המועצה להכין שיק על סך של 14,076 ₪ ליום 30.12.14, למסור את השיק למועצה ולבטל אותו, עד אשר ייערך חשבון כאמור. לדבריו, הזמין פנקס שיקים לשם יישום האמור, פנה למועצה על מנת למסור את השיק, ואז נאמר לו שהחומר הועבר לעוה"ד המייצג את המועצה, ולא ניתנה לו האפשרות למסור את השיק.

ראוי לציין כי המבקש לא טרח להסביר במסגרת בקשתו בגין מה הוא סבור שיש לבצע קיזוז, מהו חוב העבר הנטען ומדוע לא העביר את ההמחאה בסך של 14,000 ₪ לידי המועצה או בא כוחה.

במהלך הדיון שנערך בפניי נחקר המבקש אודות טענותיו, וטען כי מדובר בחוב שנוצר לשיטתו בשל חיוב שגוי אשר הושת עליו תחת שיושת על בעליו הקודם של הנכס שבו הוא מתגורר, בשנת 1995.

בנוסף, אישר המבקש כי קיבל לידיו מכתב מאת היועמ"ש של התובעת בשנת 2005, אשר הבהיר לו כי החיוב הושת כדין וכי ככל שבפיו טענות בנוגע לחובה המוטלת על הבעלים הקודמים לשאת בתשלום ששילם, עליו להפנות טענותיו לבעלים הקודמים.

עיון במכתב, שהוגש וסומן מש/1, מלמד כי במסגרתו הובהר למבקש מדוע הושת החיוב עליו ומדוע הושת כאמור כדין, בין היתר בשים לב לכך שדרישת התשלום הוצאה רק לאחר שהגיש המבקש בקשה להיתר בניה החתומה על ידו וע"י רעייתו כבעלי הזכויות במקרקעין.

לאחר ששקלתי את הטענות אני רואה לנכון לדחות את הבקשה, ואבהיר:

ראשית, נדמה כי המבקש אשר מעדותו עלה כי לא פעל במהלך כל השנים להגשת תביעה כנגד התובעת, להשבת הכספים ששולמו על ידו כאמור, מבקש לבצע קיזוז של חוב שנוצר בשנת 2014 כנגד חוב נטען משנת 1995.

אף אם נצא מנקודת הנחה כי התשלום בוצע ב- 2005 ולא ב- 1995, מה שיכול אולי להסביר מדוע קיבל מכתב תשובה בינואר 2005 כמפורט במש/1, הרי שמדובר בחוב שהתיישן, ככל שהיה בו ממש.

אשר על כן, ממילא כך נדמה, אין עומדת למבקש כל זכות לקבלת הסכום האמור, ולו מפאת התיישנות טענותיו בנוגע לסכום זה.

זאת ועוד – המבקש העלה טענה סתמית בנוגע לתשלום עודף ששילם, מבלי לפרט מהו הסכום ששילם, כיצד שולם על ידו, ומבלי לנמק מדוע לשיטתו לא אמור היה לשלמו על אף האמור במש/1, המלמד לכאורה על כך שמדובר בחוב שבו חויב כדין, באופן שאינו מזכה בזכות להשבה.