ת"ת 36004-05-14

1. לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות של המבקש ביום 19.4.15.

2.המבקש טוען בתצהירו כי הוא לא קיבל זימון לדיון בטענה שאישור המסירה חזר בציון המילים "מען בלתי מספיק".

לגוף התביעה, טוען המבקש כי יש לו סיכויי הגנה ,שכן מדובר בהלוואה המוכחשת על ידי המבקש, כן מוכחשת החתימה ומועלית טענת זיוף החתימה.

בנוסף טוען המבקש כי החוב הנטען הינו מלפני 23 שנים ,דהיינו, התיישן.

3.המשיב הגיש תגובה בה ביקש לדחות את הבקשה ,הן מחמת מסירה כדין ,והן מחמת חוסר סיכויים לזכות ברשות להתגונן, תוך העלאת טענות לגוף התביעה.

4.עוד לפני מתן פסק הדין בהעדר התייצבות, בית המשפט בדק את דף המסירות ומבדיקה זו עולה כי ההזמנה נשלחה במייל לעו"ד אבו זיד, כך שבפנינו מסירה כדין, ולכן אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

אשר לביטול מכוח שיקול הדעת של בית המשפט, הרי סעד זה מותנה בקיום שני תנאים מצטברים:

הראשון, המבקש נדרש להצביע על סיבת המחדל שבעטיה ניתן פסק הדין בהעדר, והשני, על המבקש להראות כי קיימים לו סיכויים לזכות בהגנתו.

ככלל, שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מהצדק מחדלו של המבקש, ואולם, במקרים בהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך השיפוטי או זלזול בו לא יבוטל פסק הדין, אף אם הצביע המבקש על סיכוי לכאורה לכך.

ראה רע"א 6905/11 גולדברג נ' וורנר

פסקה 16 (פורסם בנבו) – 31.12.12.

המגמה הרווחת בפסיקה היא, להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות בעלת מעמד חוקתי, על מנת לתת לבעל הדין את יומו בבית משפט.

בענייננו, לאחר שקילת השיקולים לעיל ומאחר ושוכנעתי כי המחדל נבע מהיסח הדעת ומאי מעקב אחרי המייל שנשלח ומאחר ומועלות טענות הגנה של זיוף והכחשת קבלת הלוואה אשר לא מוטלת על המבקש, בשלב הדיון בהתנגדות, החובה להוכיחן וכל שעליו יהא לעמוד בחקירה על תצהירו, שכן סיכויי זכייה ברשות להתגונן הם יותר גבוהים בד"כ מסיכויי זכייה בהגנה עצמה.

טענות המשיבה הן אמנם כבדות משקל אך דינן להתברר לגוך התביעה אם תינתן רשות להתגונן.

5. אי לכך, אני נעתר לבקשה ומורה על ביטול פסק הדין בתנאי שהמבקש ישלם למשיבה הוצאות הליך זה סך של 1,200 ₪. ואשר יועברו ע"י המזכירות למשיבה/התובעת באמצעות בא כוחה.

אני מורה על זימון הצדדים לשמיעת התנגדות ליום 1.11.15 שעה 12:30.