ת"ת 34386-10-15 עלאונה נ' עוסמאן

1.ביום 22/7/15 הגיש התובע, תושב הרשות הפלסטינאית נגד הנתבע תביעה על סכום קצוב על סך 23,000 ₪ ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה. התובע טוען כי נערך הסכם בכתב בינו לבין הנתבע ביום 23/3/12 בדבר בניית בית מגורים בשטח של 360 מ"ר תמורת 68 אלף ₪. ההסכם שהעתקו צורף לתביעה כולל את מועד תחילת העבודה, סיום העבודה ותנאי התשלום בהתאם להתקדמות העבודה. התובע טוען כי קיבל את מה שמגיע לו עד השלב הרביעי של יציקת גג שני לבית. התובע טוען כי כאשר הגיע לשלב של חלוקת הבית מבפנים, הודיע לו הנתבע כי יקבל את כספו לאחר סיום העבודה כיוון שמצבו הכלכלי של הנתבע קצת קשה. התובע טוען כי האמין לנתבע וביצע את העבודה עד תומה. התובע טוען כי כאשר היה אמור למסור לנתבע את הבית החליט הנתבע לביים קטטה עם התובע תוך ניצול היותו של התובע תושב הרשות הפלסטינאית שיחשוש להגיש תלונה במשטרה. התובע טוען כי הגיש את התביעה לאחר שלא הצליח לגבות את כספו באמצעות מכובדים מהעיר טמרה ולאחר ששלח מכתב התראה שהתקבל אצל בן דודו של הנתבע באישור טלפוני של הנתבע ביום 16/6/15.

2.על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבע ביום 11/8/15. ביום 7/10/15 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד והתנגדות אליהן צורף תצהיר מאומת על ידי בא כוחו וכן ייפוי כוח מיום 5/10/15. הנתבע טען כי אינו יכול להצביע על תאריך מדויק של קבלת האזהרה, כאשר המסירה לבן הדוד, אינה מסירה כדין. נטען כי הנתבע קיבל את האזהרה לאחר שזו נמסרה לו על ידי אשת דודו מבלי שצורף לה העתק מכתב התביעה. טענות הנתבע בנוגע לאזהרה מבוססות על בדיקה שעשה הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע טוען כי ניסה להבין מהן הטענות של התובע טרם הגשת ההתנגדות אבל בעקבות הפגרה, החג והעדר מענה של ב"כ התובע לפניית בא כוחו, לא עלה בידו לעשות כן. יוער כי כב' רשמת ההוצאה לפועל קבעה שההתנגדות הוגשה במועד.

3.הטענות של הנתבע בכל הנוגע לחוסר היכולת לקבל את כתב התביעה הן תמוהות, שכן בדרך כלל כאשר חייב מגיע ללשכת ההוצאה לפועל כחודשיים לאחר שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, כתב התביעה אמור להיות סרוק בתיק ההוצאה לפועל ולהימסר לו לבקשתו על אתר. חרף האמור לעיל ניתנה על ידי החלטה ביום 20/10/15 המורה למזכירות בית המשפט לשלוח לנתבע את כתב התביעה כפי שהתקבל בתיק בית המשפט. במסגרת אותה החלטה אפשרתי לנתבע להגיש התנגדות מפורטת שעובדותיה נתמכות בתצהיר עד 1/12/15 והבהרתי כי אם הנתבע לא ייעשה כן, תינתן החלטה בהתנגדות הכללית הקיימת על בסיס החומר המצוי בתיק. כל המסמכים שהתקבלו מלשכת ההוצאה לפועל בצירוף החלטתי מיום 20/10/15, נשלחו לנתבע למען אותו ציין במסגרת ההתנגדות ביום 21/10/15.

4.היום הוגשה בקשת ב"כ התובע למתן החלטה בהתנגדות. עיון בתיק מלמד כי הנתבע לא הגיש התנגדות מפורטת ולכן יש להכריע בהתנגדות הקיימת על בסיס מה שנאמר בה. הטענה היחידה שהועלתה בהתנגדות לגופו של עניין היא הטענה הכללית המופיעה בסעיף 8 של התצהיר לפיה הנתבע אינו חייב כספים לתובע. ברי כי אין די בטענה כללית וסתמית זו כדי לעמוד בחובת הפירוט המוטלת על מי שמגיש התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

5.גם אם אניח לטובתו של הנתבע חרף כל האמור לעיל, כי הנתבע לא ידע מה כתוב בכתב התביעה, אפשר היה לצפות שהנתבע יידע לומר האם הוא מכיר את התובע והאם היתה ביניהם התקשרות עסקית כלשהי. כל מה שנאמר בהתנגדות, מבלי לתמוך זאת בתצהירו של הנתבע, הוא כי התובע הוא זה שחייב כספים לנתבע ולמשפחתו. אין די בטיעון כללי שכזה כדי להצדיק בירור המחלוקת בהליך משפטי מלא. כך בפרט כאשר מדובר בתביעה פשוטה ומפורטת הנסמכת על הסכם ברור בכתב.

6.אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות ומחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. בהתאם הנני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע בתיק מס'

522411-07-15.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ו, 07 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.