ת"ת 33931-07-14 תפוח מעון דבוש עיבוד בע"מ נ' לוי

בפני בקשה לביצוע תביעה שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 13.7.14 ולהארכת המועד להגשתה.

1.ללשכת ההוצאה לפועל הוגשה ביום 17.2.13 בקשה לביצוע תביעה, בגין חובות המבקשת לכאורה. לטענת המבקשת, היא שילמה את החשבוניות במזומן ובשיק והמשיבה אף התחייבה לזכותה בגין סחורה פגומה. המבקשת טוענת כי הצ'יפס שהזמינה הגיע מקולקל והיא נאלצה לזרוק את חלקו לפח. מול סוכן המשיבה סוכם כי תזוכה בחשבונית האחרונה, ואף נאמר לה כי התקלה מקורה במכונות במפעל המשיבה. המבקשת טוענת כי לא זוכתה, העניין לא טופל עד שנאלצה לסיים עבודתה עם המשיבה, וזאת בסוף חודש מאי 2013.

המבקשת טוענת כי הופתעה לקבל מכתב דרישה מעו"ד בגין חוב נטען בסך 2,744 ₪, ובהמשך מכתבי דרישה על סכומים נוספים. המבקשת אף מעלה כי סגרה את העסק בתאריך 1.8.13, ולפיכך לא ברור מדוע נשלחה אליה חשבונית בחודש דצמבר של אותה שנה.

2.באשר לטעמי העיכוב בהגשת ההתנגדות, טוענת המבקשת כי עקב מחלת בעלה וגיוס בנה לצה"ל, לא התפנתה לנושא. כשהתפנתה לכך, נאמר לה על ידי מזכירות ההוצאה לפועל כי עליה להגיש טענת פרעתי. המבקשת הגישה טענתה, והחומר חזר והיא התבקשה להגיש התנגדות. הכול בהנחיית מזכירות לשכת ההוצאה לפועל.

3.המשיבה טוענת כי מסירה בוצעה כדין, המבקשת ידעה על החוב ועל התביעה ובכל זאת התעלמה והגישה בקשתה להארכת מועד רק לאחר כ-4 חודשים ואין בבקשה טעמים מיוחדים למתן ארכה. לטענת המשיבה, המבקשת פנתה להגיש התנגדותה רק כאשר החלו עיקולים בחשבונותיה. המשיבה אף טוענת כי את טענת "פרעתי" הגישה המבקשת באיחור, וגם זאת רק לאחר שהוטלו עיקולים. לסיום היא מעלה כי המבקשת לא תמכה טענותיה בדבר מחלת בעלה וגיוס בנה באסמכתאות, וכי אין כל קשר בין עניינים אלו להגשת ההתנגדות באיחור.

4.בתשובתה חזרה המבקשת על טענותיה והוסיפה כי לא בחרה להתעלם שהרי פנתה לב"כ המשיבה לברר מדוע חויבה ולא זוכתה כפי שסוכם. כן היא טוענת כי קיבלה הנחיות ממזכירות ההוצאה לפועל ופעלה בהתאם. בנוגע לטענות בדבר אי צירוף מסמכים המבססים את מחלת בעלה וגיוס בנה, טוענת כי בעלה חולה במחלה חשוכת מרפא, וככל שתתבקש על-ידי בית המשפט, תגיש את המסמכים הרלוונטיים.

5.המועד להגשת בקשה לרשות להתגונן קבוע בחיקוק (תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולהלן: "התקנות"). לפיכך, חלה על הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"), המאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, רק מ"טעמים מיוחדים שיירשמו".

הטעמים המיוחדים הנדרשים בתקנה 528 אינם עשויים מעור אחד. הדרישה בקשר אליהם יכולה להשתנות באופן מהותי בין עניין אחד למשנהו, בהתאם לטיב וסוג ההליך, עבורו מבוקשת הארכת המועד, כפי שמציין הרשם ב. אוקון (כתוארו אז) בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח' (החלטה מיום 15.03.01; פ"ד נ"ה(2) 904):

"'טעם מיוחד' כמוהו כשקית – היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו משהו?... קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה".

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה, רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו כגון במקרה דנן (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211).