ת"ת 33720-08-15 עיריית חולון נ' בזק

לפני התנגדות לביצוע תובענה.

המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה כספית על סך 8,417 ₪ בגין חובות ארנונה ומים שנצטברו בין השנים 2011-2014 עבור נכס ברח' דב הוז 49 בחולון (להלן: הנכס) אותו החזיק המבקש.

המבקש הגיש התנגדות נתמכת בתצהירו. בתצהירו טען המבקש כי הוא הבעלים החוקי של הנכס, אך לא מתגורר בו ומעולם לא קיבל לידיו כל דואר מהעירייה. עוד טען המבקש כי המשיבה נקטה נגדו הליכים פלילים בגין הנכס האמור אשר בסופם ניתן צו הריסה. מאז הנכס אינו בשימוש.

לטענת המבקש, נוכח סגירת הנכס על פי צו בית המשפט, המשיבה אינה שולחת חיובי ארנונה שכן אינה מחייבת על נכס שאינו בשימוש.

עוד טען המבקש כי מצבו הרפואי אינו שפיר ונאסר עליו להימצא תחת מתח. המשיבה הגישה כנגדו מספר הליכים קודמים שהפכו את חייו לגהנום. בנוסף, טען כי נגרמה לו פגיעה כלכלית קשה מאי השכרת הנכס.

המבקש נחקר על תצהירו. בדיון התברר כי המבקש שילם את מלוא החוב בתיק ההוצל"פ. בדיון נעזר המבקש בבנו לשם הצגת טיעוניו וזה הסביר כי החוב שולם "תחת מחאה" על מנת למנוע נקיטת הליכים. עוד התברר כי צו ההריסה טרם בוצע מאחר והמבקש נוקט בהליכים לקבלת היתר (ע' 2 ש' 17 לפרוטוקול).

דיון והכרעה

המבקש רשות להתגונן אינו יכול להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400, ע"א 3374/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אליהו אוזן (1.5.06)). עול ההוכחה המוטל על המבקש להתגונן הינו קל והרשות תינתן לו כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה (ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277, ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518). עם זאת, "חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שער בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע כי "לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'..." (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)). לעניין זה הכלל הוא כי טענת הגנה שבתצהיר המתבדית מניה וביה, בין אם עקב חקירתו הנגדית של הנתבע ובין אם על יסוד החומר שהובא בפני בית המשפט, לא תשמש עילה למתן רשות להתגונן (עניין פטלז'אן; זוסמן, 676)" (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (9.12.09)).

בענייננו, אין מחלוקת כי בגין הנכס ניתן צו הריסה אשר לא קויים ע"י המבקש, למרות שמועד ביצועו חלף. הטעם לכך, לשיטת המבקש, כי הוא בעיצומם של הליכים לקבלת היתר.

עפ"י הדין, על מחזיק בנכס לשאת בתשלומי הארנונה שהוטלו ע"י הרשות המקומית. גם מקום שהנכס אינו בשימוש, חלה החובה לשלם ארנונה. המבקש אישר בחקירתו כי בעבר אף השכיר את הנכס. דהיינו, ניתן לעשות שימוש בנכס. המבקש הסביר כי אינו עושה כיום שימוש בנכס נוכח צו ההריסה שניתן, על אף שלא קיים את הצו. בנסיבות אלו ומקום שלא הוענק למבקש פטור מתשלום הארנונה, אין בכך שלא נעשה שימוש בנכס כדי לפטור את המבקש מחובתו לשלם ארנונה (ראו לעניין זה אתמ (ת"א) 34060-03-11 שמעון אגבר נ' עיריית חולון (1.5.12), עת"מ 154/08 יד לי בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (16.6.10)).

לכן, אין מקום ליתן רשות להתגונן לעצם חיוב המבקש בתשלום ארנונה.

טענת המבקש כי לא קיבל מהמשיבה דרישות תשלום עשויה להשליך, לכל היותר, על חיובו בהפרשי הצמדה וריבית שכן, דרישת התשלום אינה יוצרת את החיוב בתשלום הארנונה אלא באה לכמת אותו ומהווה אמצעי לגביית התשלום. דהיינו, אף אם דרישת תשלום לא נשלחה, טענה שאין ליתן בגינה רשות להתגונן כפי שיפורט להלן, אין בכך כדי לפטור את המבקש מחובתו לשאת בתשלום הארנונה (עתמ (חיפה) 459/02 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' המועצה האזורית זבולון (26.10.03), עמנ (חיפה) 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' עירית חיפה (10.6.10)).

ולגוף הטענה. טען המבקש כי אינו מתגורר בנכס אלא בכתובתו ברמת השרון, שם לא קיבל דרישת תשלום כלשהי. הטענה נטענה באופן סתמי, ללא ביסוס עובדתי מינימלי. בנוסף, כתובת המבקש כפי שציינה המשיבה בכתב התביעה הינה כתובת מגוריו. גם במכתב ההתראה שצורף לכתב התביעה ציינה המשיבה את כתובת מגורי המבקש. אף המבקש צרף לבקשתו דרישת תשלום מהמשיבה בה מופיעה כתובת המבקש בכתובת מגוריו ולא בכתובת הנכס. הדבר עומד בניגוד לטענות המבקש. טענת בנו של המבקש בסיכומים כי המשיבה שינתה את כתובת המבקש נוכח פנייתו שלו עצמו למשיבה בשלב מאוחר, לא נטענה בתצהיר והנה בגדר הרחבת חזית.

בנסיבות אלו, אף אין מקום ליתן רשות להתגונן בכל הנוגע לחיוב המבקש בהפרשי הצמדה וריבית.

מעבר לדרוש אציין כי טענת המבקש לפיה החוב שולם "תחת מחאה" כדי למנוע נקיטת הליכים אינה מתיישבת עם העובדה כי ההתנגדות הוגשה במועד. דהיינו, הליכי ההוצל"פ עוכבו והמשיבה לא נקטה בהליכים כנגד המבקש במסגרת תיק ההוצל"פ נשוא ההתנגדות. בנוסף, לא נטענה כל טענה עובדתית ולא צורפה כל ראיה התומכות בטענה כי החוב שולם "תחת מחאה".

יוצא אפוא כי המבקש לא הציג טענת הגנה הראויה להישמע. בנסיבות אלו, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.

מקום שהחוב עצמו שולם, אני מחייבת את המבקש בהוצאות על הצד הנמוך בסך 750 ₪ שישולמו למשיבה באמצעות ב"כ תוך 30 ימים.

ניתנה היום, ג' אדר ב' תשע"ו, 13 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.