ת"ת 33271-02-14 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' חנוך

בפני תביעה, בסך של 3,747 ש"ח (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1735649137), עת הוגשה התביעה לביצוע, ואילו הנתבע הגישה התנגדות.

הדיון בהתנגדות התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

בקצרה, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לחיובים בחשבון הנתבע, עבור גלישה באינטרנט בעת שהייה בקנדה. לאחר שהיה בארה"ב, שם השתמש בחבילת גלישה שרכש מהתובעת, הגיע הנתבע לקנדה, כאמור, שם לא היתה חבילת גלישה, ושם חפץ לגלוש באמצעות כרטיס "סים" מקומי, אלא שמהמכשיר – שלא נחסם לגלישה באמצעות שירותי התובעת (דרך ספק מקומי) – דווחה גם גלישה שלא באמצעות אותו כרטיס מקומי, ומכאן החיובים שהובילו לתביעה.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 2,250 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, 29 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.