ת"ת 33232-05-14 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' חסארמה

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 17,244.44 ₪.

הנתבעת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכתב התנגדות לתביעה. הנתבעת מודה בקבלת האזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל וכתב התביעה, אך לטענתה לא קיבלה מכתב התראה ולא קיבלה לידיה את כל המסמכים, עם זאת, לא פירטה באיזה מסמכים מדובר.

בנוגע להתנגדות, הנתבעת כופרת בשיעורי הריבית ובסכום התביעה. הנתבעת מודה שחתמה על הסכם פשרה, אך לטענתה לא הייתה מיוצגת ולא הבינה את תוכנו של הסדר הפשרה.

התובע, הגיש בקשה לסילוק על הסף של הבקשות לעיל, בהתבסס על הסכם הפשרה שנחתם על ידי הנתבעת ביום 8/9/11, לפיו, אישרה הנתבעת את חובה כלפי התובע והתחייבה לשלם את חיוביה כלפי התובע, בתשלומים חודשיים. משלא עמדה הנתבעת בהסדר הפשרה, הוגשה התביעה דנן. עוד נטען בבקשה, שלאחר הגשת התביעה, הגישה הנתבעת, באמצעות בא כוחה, בקשה לצו תשלומים בתיק ההוצאה לפועל, פעולה המצביעה על הודאת בעל דין בחוב. עוד נטען בבקשה, שהנתבעת מודה בקבלת כתב התביעה ביום 28/12/12, והגישה את הבקשה להארכת מועד, שנה וחצי לאחר מכן, ללא כל טעם מיוחד כמצוות הדין.

ביום 21/5/14 ניתנה החלטה לפיה על הנתבעת להגיש תגובתה לבקשה לסילוק על הסף בתוך 20 ימים מיום מסירת הבקשה לידיה.

כעת לפני, בקשה למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף, בהעדר תגובה מטעם הנתבעת, לאחר חלוף המועד להגשת התגובה.

לאחר שבחנתי את טענות התובע, אני מוצאת לנכון לקבל את הבקשה, הן מהטעם שהנתבעת חתמה על הסדר פשרה עם התובע, עובר להגשת כתב התביעה והן מהטעם שהגישה בקשה לצו תשלומים בתיק ההוצאה לפועל לאחר הגשת התביעה. בפעולות אלה של הנתבעת היא מודה בחיוביה כלפי התובע והן סותרות את טענותיה בכתב ההתנגדות בו כפרה בסכום התביעה ושיעורי הריבית. עוד יאמר, שההתנגדות הוגשה באיחור של כשנה וחצי מבלי שניתן לכך טעם מיוחד, ודי בשל כך, לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת כתב התנגדות וכתוצאה מכך, דחיית ההתנגדות.

אשר על כן, מתקבלת הבקשה, ובהתאם הריני מורה על דחיית ההתנגדות לביצוע תביעה.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת יימשכו כסדרם.