ת"ת 32990-02-15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' א.ע.ל. לעבודות טייח ובנייה בע"מ

התובעת היא חברת סלולר והנתבעת הייתה לקוחתה.

מונחת לפני התנגדות כנגד תביעה אשר סכומה נקצב ל - 21,843 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת בגין שירותים של שיחות וציוד.

בתצהיר ההתנגדות טענה הנתבעת כי נרשמו תחת שמה מכשירים אשר מעולם לא רכשה ו/או לא בקשה וללא הסכמתה, לא כל ההסכמים צורפו לכתב התביעה. "עם קבלת החשבוניות נדהמנו להבחין כי חויבנו בסכומים הגבוהים יותר ממה שסוכם עם התובעת ומה גם שחויבנו עבור מכשירים אשר לעולם לא קיבלנו לידנו". הנתבעת הכחישה בתצהירה את מספר המכשירים אשר בחזקתה.

בישיבה שהתקיימה ב – 21.5.2015 התנגדה הנתבעת לחקירת המצהיר מטעמה וטענה כי רק עכשיו נודע לבא כוחה כי מרשתו חמתה באוגוסט 2012 על סכם פשרה שמהווה את מקור החוב בתיק. בא כוח הנתבעת טען כי לאחר שערך חישובים, הגיע למסקנה כי כל החוב על פי הסכם הפשרה נפרע.

לפני שניגש לניתוח הטענות, נבהיר כי על פי הסכם הפשרה הסכימה הנתבעת לשלם באמצעות צד ג' מר להוואני עוסמאן סך של 26,762 ₪ בגין דמי שימוש כאשר עלות המכשירים בסכום של 60,581 ₪ תיפרס מחדש בתיקיית לקוח חדשה.

באת כוח התובעת טענה כי תיקיית הלקוח החדשה היא נשוא התביעה. המכשירים נפרסו לתשלומים. ברם, הוראת הקבע לא כובדה עקב אכ"מ והוראת ביטול. לטענת באת כוח התובעת, העסקאות אשר הנתבעת מתכחשת להן בתצהיר ההתנגדות הן אותן עסקאות נשוא הסכם הפרשה.

כבר עתה יש לציין ,כי ברור שעובדת קיומו של הסכם הפשרה היא בידיעתה של הנתבעת ואם בא כוחה הופתע הרי שמי שאחראי לכך הוא הנתבעת שלא סיפרה לו על אודות אותו הסכם.

זאת גם זאת, המעבר מטענה כי הנתבעת לא רכשה את המכשירים לטענה כי החוב נפרע מהווה שינוי חזית לכל דבר.