במרום איקיוטק אודישנים בע"מ ואח' נ' קרוגלוב

לפניי בקשת המבקשת-הנתבעת לחיוב המשיבות-התובעות, בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות משפט בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

סעיף 353א לחוק החברות מורה כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סוגיית חיוב חברה בהפקדת ערובה נעשית בשלושה שלבים: בשלב הראשון, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה כאשר על החברה מוטל הנטל להראות כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בשלב השני, יש לבחון האם מתקיימות נסיבות המצדיקות הימנעות מחיוב בערובה. בהקשר זה יש להביא בחשבון כי בהתאם לחוק, חיוב בערובה הינו הכלל ואילו הפטור הוא החריג, ולבחון האם עצם הטלת ערובה שנועדה להגן על זכות הקניין של הנתבע פוגעת במידה העולה על הנדרש על זכות הגישה לערכאות של התובע. סיכויי התביעה יכולים אף הם להילקח בחשבון בשלב זה, אולם זאת רק במידה שניכר כבר על פני הדברים ומבלי להיכנס לבחינה רחבה, כי מדובר בסיכויים גבוהים או קלושים במיוחד. בשלב השלישי, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולהבטיח שתהיה מידתית ותאזן נכונה את כלל השיקולים הרלבנטיים ובפרט את ההתנגשות בין הזכויות החוקתיות של הצדדים: זכות הקניין של הנתבע מזה וזכות הגישה לערכאות של התובע מזה (רע"א 10367/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.11)).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים ביחס לבקשה זו, סבור אני כי דין הבקשה להתקבל. המשיבות לא הוכיחו כי יש ביכולתן לשלם את הוצאות המבקשת ולא צורפה כל אסמכתא אובייקטיבית בעלת משקל לגבי מצבן הפיננסי של המשיבות. בכגון דא ניתן לצפות ולו לאישור רואה חשבון בדבר הסולבנטיות של החברה, ואין די בתצהיר של בעל מניות ואף לא בהוכחת תשלום הוצאות או הפקדת פיקדונות בתיקים אחרים, וגם לא בפירוט תיקים בהוצאה לפועל.

לא מצאתי כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מהכלל של הטלת ערובה, ובשלב מוקדם זה לא ניתן להעריך את סיכויי ההליך.

גם לטענות מקדמיות שהעלו המשיבות אין מקום. היעדר תצהיר במקרה דנא אינו עילה לדחיית הבקשה, שכן הבקשה נסמכת בעיקרה על טיעונים משפטיים, ואילו נטל ההוכחה להראות איתנות פיננסית מוטל על כתפי המשיבות. בנסיבות העניין, לא קיימת כל טענה עובדתית בבקשה שיש להכריע בה כדי לקבל את הבקשה ולפיכך אין נפקות מעשית להיעדר התצהיר מטעם המבקשת.

גם העובדה שמדובר בשלב של בקשת רשות להתגונן אינה מסייעת למשיבות. סעיף 353א לחוק החברות עוסק בתביעה שהוגשה לבית משפט. בהתאם להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 12.2.17 התובענה הועברה לבית משפט זה ויראו את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר. לפיכך קיימת תביעה המקימה סמכות להידרש לבקשה להפקדת ערובה. יצוין כי כבר בשלב בקשת הרשות להתגונן עשויות להיווצר הוצאות שיהא מקום להשיתן על כתפי החברה התובעת. החשש העומד ביסוד סעיף 353 לחוק החברות שלפיו החברה לא תוכל לעמוד בהוצאות שייפסקו נגדה, ושמסך ההתאגדות ישמש מגן מפני תשלומן, מתקיים ביחס למבקש רשות להתגונן באותו אופן שבו הוא מתקיים ביחס לנתבע שהרשות להתגונן כבר ניתנה לו. לפיכך ניתן וראוי לפרש את המונח "נתבע" בסעיף 353 לחוק החברות ככולל מבקש רשות להתגונן ואת המונח "זכיה בדין" שהערובה משמשת להבטחת ההוצאות בגינה, ככולל כל החלטה בדין שבה זוכה המבקש ובכלל זה מתן רשות להתגונן. מובן עם זאת, שההבדל בשלב שבו מצוי ההליך יוכל לבוא לידי ביטוי בשלב קביעת גובה הערובה.

לאור האמור לעיל, הבקשה לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה מתקבלת. לנוכח האיזון בין מכלול השיקולים, ובפרט זכות הגישה לערכאות של המשיבות וכן בשים לב לשלב שבו מצוי ההליך, אני מורה כי על המשיבות להפקיד בקופת בית המשפט סך כולל של 5,000 ₪ לשם הבטחת תשלום הוצאות המבקשת, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

ב"כ המשיבות יודיע על ביצוע ההפקדה, שאם לא כן יעוכבו ההליכים בתיק בהתאם לקבוע בסעיף 353א לחוק החברות.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ז, 17 מאי 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: