עיריית אשקלון נ' דאבוש

1.בפניי התנגדות הנתבע לתובענה על סכום קצוב בסך 3,674 ₪, במסגרתה נתבע תשלום חוב ארנונה הרובץ על נכס מסחרי המוחזק על ידו ברח' צה"ל 2/14 באשקלון, לשנת 2016.

2.הנתבע טוען כי המדובר בנכס שבבעלות משותפת שלו ושל אביו ז"ל, וכי הנכס אינו ראוי לשימוש בשל מצבו, גם בעטיה של התובעת. בשל כך ניתן לנתבע פטור משך למעלה מעשר שנים, אך לאחרונה החליטה התובעת לשוב ולחייבו.

3.התובעת טוענת כי כל טענות הנתבע הועלו זה מכבר בפני הערכאה המוסמכת, ועדת ההשגות, ונדונו על ידה לגופן (חרף האיחור בהגשת ההשגה), וכי הסמכות העניינית לדון בסוגיה כלל אינה נתונה לבית משפט זה.

החלטת הועדה נמסרה לידיו של הנתבע, אולם לא הוגש עליה כל ערעור.

4.לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, ומכח סמכותי בהתאם להוראות תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אני מורה על דחיית ההתנגדות, כפי שיובהר להלן.

אכן, בנסיבות העניין הנדון, הצדק עם התובעת בטענתה כי אין טענות הנתבע מקימות לו הגנה, לנוכח הדין הקיים בסוגיית חובת מיצוי ההליכים במסגרת הליך ההשגה והערר עליו ולאור העובדה שאין הנתבע חולק עליה כי הינו המחזיק בפועל בנכס ובעל הזיקה הקרובה ביותר אליו.

הליך השגה על קביעת שומת ארנונה מוסדר בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר"), במסגרתו נקבעה, בין יתר המקרים, הזכות להגיש השגה לפני מנהל הארנונה מקום שישנה טענה כי בהודעת תשלום הארנונה נפלה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו. כן, נקבע בסעיף 3(ג) לחוק הנ"ל כי בכל הנוגע לטענה להעדר החזקה בנכס, הרי שניתן להעלותה בהליך משפטי, ברשות בית המשפט, על אף שלא הוגש בגינה הליך של השגה.

ר' הוראות סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976:

3.(א)מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1)הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2)נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;