ת"ת 32682-01-16 עיריית חיפה נ' בלצקי

בעניין התנגדות לביצוע בנייה ובקשה להארכת מועד

1.ביום 12.1.14, הגישה התובעת נגד הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה תביעה על סכום קצוב על סך 15,000 ₪ בגין חוב ארנונה הנוגע לנכס ברחוב פאר 57/7 בחיפה לתקופה מיום 1.1.02 עד 1.9.07. לכתב התביעה צורפו תדפיסי מצב חשבון נושא ארנונה לשנים 2002-2013, תדפיס מסך הצגת מחזיקים ממנו עולה כי הנתבע ואדם נוסף ששמו הפרטי מתחיל באות מ' נרשמו כמחזיקים בנכס נשוא התביעה מיום 1.11.98 עד 1.9.07 ומכתב התראה המפרט את כתובת הנכס, מהות החיוב ותקופת החיוב.

2.לפי נתוני תיק ההוצל"פ, בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבע ביום 28.10.15. ביום 4.1.16, הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד.

3.הנתבע מאשר כי קיבל את האזהרה בסוף אוקטובר 2015 אך מכחיש קבלת מכתב ההתראה. הנתבע מסביר כי הוא בן 64, עלה לישראל בשנת 1992, מצבו הבריאותי קשה והוא מתקיים מקצבת הביטוח הלאומי בלבד. הנתבע מצהיר כי הוא מתקשה בשפה העברית ולכן לא הבין את מהות המסמכים שקיבל . רק לאחר שפנה למכרים אשר תירגמו לו את המסמכים, נעשתה פנייה לעורך דין ביום 31.12.15, על מנת להגיש התנגדות. נטען כי האיחור להגשת ההתנגדות אינו רב בהתחשב בכך שהחוב הנטען בתביעה הוא חוב ישן ביותר.

4.לגופו של עניין, טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות ושיהוי. נטען כי רכיבי התביעה לתקופה מיום 1.1.02 עד 12.1.07 התיישנו כיוון שחלפו 7 שנים מאז התגבש החוב הנטען ועד שהוגשה תביעה בגינו. לגבי יתר תקופת התביעה נטען כי מדובר בשיהוי ניכר של כ- 6.5 שנים. נטען כי הנתבע ואישתו דאז (גרושתו כיום), רכשו את הדירה ברחוב פאר 57 בחיפה באמצעות משכנתא מבנק מזרחי טפחות (להלן "הבנק"). נטען כי כיוון שהמבקש ואישתו לא עמדו בהחזרי המשכנתא, נפתח תיק מימוש בהוצל"פ שמספרו 02-11465-04-1 בעקבותיו עזב הנתבע את הנכס והחזקה בנכס עברה לידי הבנק או כונס הנכסים. צורפה החלטה לפיה מונה כונס לדירה ביום 16.7.03. נטען כי הנתבע עזב את הנכס עוד בשנת 2003, כאשר ב"כ הבנק טוען כי בוצע פינוי ביום 28.7.04. צורפה חוות דעת שמאי מיום 17.8.04, ממנה ניתן ללמוד כי במועד עריכת חוות הדעת הדירה הייתה ריקה. נטען כי הכונס הודיע לתובעת כי תפס חזקה בדירה , כפי שאפשר ללמוד מהעובדה שביום 22.2.10 נתנה התובעת אישור לכונס לפיו כל חובות הארנונה בגין הדירה שולמו עבור תקופת אחזקת הכונס בדירה ואפשר לקבל אישור עירייה לטאבו. נטען כי כפי שעולה מהסכם המכר המצורף, הדירה נמכרה ביום 12.3.07 ע"י הכונס לדן סלוצקי. לפיכך נטען כי בכל הנוגע לתקופה מיום 28.7.04, התובעת עצמה אישרה כי אין חובות ארנונה ובנוגע לתקופה הקודמת , התביעה התיישנה.

5.ביום 18.2.16, הוגשה תגובת התובעת. נטען כי מכתב התראה נשלח לכתובתו המעודכנת של הנתבע במשרד הפנים ונמסר ליעדו ביום 10.11.13 כאשר הכתובת המעודכנת היא רחוב פאר 57 בחיפה. נטען כי ההתנגדות הוגשה באיחור של חודשיים ללא טעם מיוחד וללא הגנה טובה. נטען כי החוב נשוא התביעה מתייחס לתקופה מחודש ינואר 2002 עד אוגוסט 2004 אבל בשל טעות סופר, נכתב בכתב התביעה כי תקופת החוב היא עד 1.9.07. נטען כי יש לדחות את טענת ההתיישנות כיוון שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה בדרך של הגשת תובענה או עתירה מנהלית. עוד נטען כי ע"פ רישומי העירייה , המהווים רשומה מוסדית , נשלחו לנתבע התראות טרם העברת החוב לחברת גבייה בשנים 2000-20003 ו 2006-2007. פניות נוספות נעשו בשנת 2009. בשנת 2010 נעשה ניסיון לעיקול רכב שלא עלה יפה. כמו כן במועדים שונים בשנים 2010 – 2013 הוטלו עיקולים על חשבון הבנק של הנתבע. נטען כי כל הפעולות האלו עצרו את מירוץ ההתיישנות והשיהוי.

6.ביום 31.3.16, הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעת. נטען כי כאשר סבורה התובעת כי יש טעות בציון תקופת החיוב בכתב התביעה, הדרך לתקן את הטעות היא הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. נטען כי לפי רישומי התובעת החוב נצבר בשנים 2001-2004 והוא מסתכם בסכום קרן של 4,860 ₪. נטען כי התובעת פעלה בחוסר תום לב כאשר הודתה כי ידוע לה שהנתבע לא מתגורר בנכס מיום 8.7.04 והיא ממשיכה לשלוח לו מכתבים לכתובת הנכס. נטען כי הנתבע לא מסוגל היום להיזכר בדברים שקרו בשנים 2001-2004 ואין לצפות כי ישמור חשבונות ארנונה במשך שנים כה רבות. נטען כי פעולות הגבייה להן טוענת התובעת הן למעשה נסיונות גבייה שנכשלו , שכן לנתבע אף פעם לא היה רכב אשר ניתן לעקל ובנוגע לעיקול החשבון השיב הבנק כי אין יתרה לעיקול מכיוון שהחשבון לא היה פעיל משנת 2004. נטען כי אין כל ראייה לכך שהנתבע ידע על החוב ולכן לא יכול היה להעלות טענת התיישנות בדרך של הגשת תביעה או עתירה מנהלית. עוד נטען כי התובעת לא הסבירה מדוע המתינה מעל 10 שנים לפני הגשת התביעה. נטען כי ביום 18.1.14, אירעה שריפה בבניין בו התגורר הנתבע וכל החפצים של הנתבע , לרבות מסמכים הקשורים לנכס נשוא התביעה , נשרפו כליל. נטען כי מחדלה של העירייה גרם לנתבע נזק ראייתי בלתי הפיך. כמו כן נמסרו בתשובה פרטים לגבי מצבו הבריאותי הקשה של הנתבע וצורפו מסמכים רפואיים.

7.לאור האמור בהחלטתי מיום 18.2.16, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות מהטעמים שיפורטו להלן.