ת"ת 31715-07-15 רשות השידור/ המשרד הראשי נ' שמעוני

בפני בקשה להורות על ביטול ההחלטה שניתנה ביום 3.11.15, משלא התייצבה המבקשת לדיון שנקבע בהתנגדות שהגישה.

המבקשת טוענת כי עברה דירה ועל כן לא הגיע הזימון לדיון לידיה. בתשובה לתגובת המשיבה טענה כי סברה שמכיוון ששינתה את כתובתה במשרד הפנים – די בכך על מנת שהזימון יישלח לכתובתה העדכנית.

המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי הבקשה לביטול ההחלטה הוגשה באיחור ומבלי שניתן כל טעם מיוחד לכך, וכי היה על המבקשת לעקוב אחר ההליכים בהתנגדות שהגישה ולעדכן את בית המשפט בשינוי כתובתה. משכך, לעמדת המשיבה, אין למבקשת אלא להלין על עצמה.

בתשובתה לתגובה, שהוגשה ללא תצהיר, אישרה המבקשת כי הבקשה הוגשה באיחור אך טענה שהדבר נעשה לאחר שפנתה מיוזמתה למרכז המידע על מנת לברר מה עלה בגורל ההתנגדות שהגישה.

יוזכר, כי מדובר בהתנגדות שהגישה המבקשת לתביעה בגין חוב נטען של תשלומי אגרת טלויזיה, כאשר המבקשת טוענת שמדובר בחיוב בכפל שכן בתקופה הרלבנטית התגוררה עם אמה, וזו שילמה את תשלומי אגרת הטלויזיה ביחס לנכס בו התגוררו.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

באשר למועד בו הוגשה הבקשה לביטול - דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.