ת"ת 31112-03-13 עירית לוד נ' תורגמן

1.כנגד הנתבעים המתגוררים בעיר לוד ומנהלים עסק הוגשה תביעה כספית בגין חוב המגיע מהם עבור שירותים שונים המגיעים לתובעת על פי חוק.

2. על פי רישומי תיק ההוצאה לפועל בו הוגשה התביעה, נמסרה האזהרה ביום 10.10.12.

3.ביום 11.3.13 עתרו הנתבעים להאריך להם את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע התביעה וכן הגישו את ההתנגדות עצמה.

בתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה להארכת מועד על ידי הנתבע מס' 1 נטען כי האזהרה לא הומצאה להם וכי אין הם חתומים עליה.

לגוף התביעה טוענים הנתבעים כי לאחר בדיקה שערכו התברר להם כי חלק מהחיובים שהטילה עליהם התובעת אינה שייכים לעיסקם אלא לעסקים אחרים וכן כי המדובר בחיובים מופרזים.

4. התובעת מתנגדת לבקשות.

לעניין הארכת מועד נטען כי מוסר מטעמה התייצב ביום 10.10.12 בדירתם של הנתבעים ואולם אלה סירבו לחתום על אישור המסירה. כמו כן, מציינת התובעת כי הנתבעים קיבלו את מכתב ההתראה בטרם הוגשה התביעה ואף היו בקשר עם ב"כ לשם בירור החוב. הנתבע

התובעת מוסיפה וטוענת כי אין בפי הנתבעים כל גרסת הגנה וכי טענותיהם לעניין החוב וגובהו הינן טענות סתמיות וכלליות ונעדרות כל ביסוס עובדתי.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

ראשית, האזהרה הומצאה לנתבעים במקום מגוריהם אותה הם ציינו במסגרת בקשותיהם ומכאן שאף לא סתרו את תצהיר המוסר. 

על פי ההלכה הפסוקה עצם הגשת הבקשה להארכת מועד כמוה כהודאה שהיתה המצאה כדין וכוויתור על כל טענה כלפי ההמצאה.

לא זו אף זו, מיום המצאת האזהרה ועד להגשת הבקשה עברו כ-5 חודשים.

לגבי איחור משמעותי זה אין בפי הנתבעים כל טעם מיוחד הנדרש על פי הדין וההלכה.