ת"ת 29605-04-15 סוחראנו נ' לב

כנגד המבקשת הוגשה לביצוע בהוצל"פ תביעה על סכום קצוב בסך של 42,480 ₪ לתשלום דמי תיווך בעסקת נדל"ן. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 20.11.2014 חתמו הצדדים על הסכם להזמנת שירותי תיווך לפיו המשיב יספק למבקשת שירותי תיווך לקניית נכס ברחוב החבצלת 21 במעלות כנגד תשלום 2% מערך העסקה בתוספת מע"מ. ביום 7.12.2014 רכשה המבקשת את הנכס בסכום של 1,800,000 ₪ כתוצאה מפעולות התיווך של המשיב.

בהתנגדות טענה המבקשת כי ביום 20.11.2014 בעשה 20:20 המבקשת הגיעה לפגישה עם נציגת המשיב, רינת שמה אשר החתימה את המבקשת על טופס ההזמנה, בחדר מדגרות של הבניין בו מצוי הנכס שהוזמנה לראותו, מבלי שהיתה למבקשת אפשרות לקרוא את תוכן הטופס. המבקשת שאלה את נציגת המשיב על מה היא חתמה, ונציגת המשיב השיבה לה שזה מסמך שאומר שהדירה מוצגת לה דרך משרד תיווך, ובעל משרד התיווך יסתדר אתה. המבקשת רכשה את הדירה ביחד עם בעלה, והשניים זומנו לפגישת "הסתדרות" עם בעלי משרד התיווך. בפגישה זו דרש בעל משרד התיווך תשלום של 42,480 ₪. המבקשת היתה המומה מהסכום וסירבה לשלמו ואז שונה טון הדיבור של בעל משרד התיווך והוא דרש מהמבקשת שתשלם לו במזומן סך של 30,000 ₪ , ללא חשבונית מס כדין, אך המבקשת סירבה. כן טענה כי טופס הזמנת אינו עונה על דרישת המחוקק, כפי שנקבעו בתקנה 1 לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז- 1977 ובהתאם לסעיף 9(א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו- 1996 בו נקבע כי "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה". לטענתה בטופס הזמנה לא צויינו מספרי הזהות, לא צויינה כתובת הלקוח, לא צויין מחיר העסקה, וגם לא בקירוב, לא צויין תיאור הנכס, אפילו שמה המלא של המתווכת לא צויין.

בדיון שהתקיים בפני העידה המבקשת כי ביום 20.11.2014 חתמה על טופס להזמת שירותי תיווך לפני שנכנסה לראות את הדירה מול נציגת התובע בשם רינת אשר הסבירה לה על מה היא חותמת (עמ' 2 לפרט', ש' 4). לאחר שהמבקשת רכשה את הבית הגיעה לשיחת הסתדרות עם המשיב ורינת במסגרתה ביקש המשיב דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ. המבקשת הייתה המומה מהסכום (עמ' 2 לפרט', ש' 25) והציעה למשיב לשלם סכום מופחת על סך של 30,000 ₪ (עמ' 2 לפרט', ש' 27 ועמ' 5 לפרט', ש' 4)). היא העידה כי חתמה על טופס ההזמנה אך לא ידעה שדמי התיווך הם 2% וכי לאחר שחתמה עליו קיבלה עותק ממנו (עמ' 3 לפרט', ש' 14).

בסיכומים טען ב"כ המבקשת כי טופס הזמנת השירות אינו מקיים את דרישת החוק וחסרים בו פרטים כאמור בהתנגדות. ולכן המשיב אינו זכאי לדמי תיווך, לזה יש להוסיף את אופן החתימה על טופס ההזמנה בשעת לילה בחדר מדרגות.

ב"כ המשיב התנגד טען כי הגשת ההתנגדות אינה אלא ניסיון לשלול את שכרו של המשיב. המבקשת העידה כי ביקשה לדעת על מה היא חותמת וכי נציגת המשיב בשם רינת הסבירה לה על מה היא חותמת, עוד בטרם החתימה ובטרם ראתה את הנכס אותו רכשה. המבקשת קיבלה עותק מטופס ההזמנה עליו חתמה. והעידה כי הציעה למשיב לשלם דמי תיווך מופחתים דבר שאינו מתיישב עם טענתה כי לא הבינה על מה היא חתומה. כן ציין כי הפגמים אותם מונה ב"כ המשיב בהתנגדות שלטענתו נפלו בטופס ההזמנה הם פגמים טכניים שאינם מצדיקים לשלול את שכרו של המשיב.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

עיקר הטענה בהתנגדות הינה כי הסכם התיווך אינו עונה על דרישות הפירוט הנקובות בחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו – 1996 עקב חוסר מספרי זיהוי של המתווך והלקוח, תיאור הנכס נושא פעולות התיווך הכתובת והמחיר המבוקש.

סעיף 9 (א) לחוק המתווכים קובע לאמור: "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת". הפרטים האמורים מצויים בתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) תשנ"ז – 1997.

נפסק כי מטרת החקיקה הזו הינה להשליט סדר בתוך האנדרלמוסיה ששררה בשוק התיווך קודם לכן. יחד עם זאת יש לבחון בכל מקרה ומקרה באם התכלית והמטרה הושגו אם לאו (ע"א (ת"א) 2819/00 בן אור מרדכי נ' רוזן אבי, פורסם בנבו). עוד נפסק כי ככלל, הדרישה לציון הפרטים היא דרישה מהותית שתכליתה להבטיח את זיהוי הצדדים להסכם התיווך ואת גמירות הדעת שלהם בעת חתימת ההסכם. עם זאת, אין זו דרישה דווקנית והמגמה היא שלא להקפיד על ציון כל פרטיהן ודקדוקיהן של דרישות התקנות. מקום שמוטלת דרישת צורה, אין לעשות את כוונתו של המחוקק פלסתר, ואין להתעלם ממנה. עם זאת, בדרישת הצורה אין קדושה. אין היא מהווה מטרה כשלעצמה. אם קיימים כלים אחרים המשמשים ערובה לכך, שהשיקולים העומדים מאחורי כללי הצורה, אכן באו על סיפוקם אין לדבוק בנוקשות בכללי הצורה. ראוי להפעיל במקומם כלים רציונליים המשמשים להם תחליף. המצב האופטימלי הוא זה שבו קיים המינון הנכון בין עמדה תקיפה דיה באשר לדרישת הכתב המונעת הגשת תביעת שווא, לבין עמדה מתפשרת במקרה שבהם באים הנימוקים שמאחורי דרישת הכתב לידי סיפוק מלא. מינון מאוזן זה צריך לבוא לידי ביטוי הן בעמדת החקיקה והן בעמדת בתיהמ"ש (ע"א (ת"א) 1413/04‏ מטרופוליס יזום השקעות ונכסים 1993 בע"מ נ' מנחם מליק - מרכזים מסחריים בע"מ, פורסם בנבו).

בענייננו, טופס ההזמנה אינו כולל את מספר הזהות של המשיב, את מחיר העסקה ולא את פירוט הנכס, יחד עם זאת מעדותה של המבקשת ניתן ללמוד כי היא ידעה עם היא מתקשרת בהסכם התיווך. המבקשת פנתה למשרד התיווך של המשיב באופן עצמאי ולא היה לה ספק באשר לזהות המשיב. זאת ועוד, טופס ההזמנה נחתם בסמוך לכניסת המבקשת לראיית דירת המגורים אליה הוא מתייחס, כך שגם דרישה זו של פירוט הנכס מולאה. בטופס צויין השיעור של דמי התיווך מתוך מחיר העסקה, אשר פורט למבקשת בשיחת "ההסתדרות" אליה זומנה בעקבות רכישת הדירה. כך שהדרישה של מתן פרטים בהסכם התיווך מולאה.