ת"ת 2939-02-14 קבוצת אסם סחר,שותפות מוגבלת נ' שער

לפניי התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע, כמי שערב לחובות החייבת 1, פולי פיצה בע"מ, לשלם את סכום התביעה בגין סחורה שלטענתה סופקה ותמורתה לא שולמה לה.

הנתבע מתנגד לביצוע התובענה, ומעלה ארבע טענות עיקריות, האחת – כי חלק מהסחורה המפורטת כלל לא סופק לידי החייבת 1; השניה -כי חלק מהסחורה שסופקה כלל לא תאמה את ההזמנות שביצעה החייבת 1 ועל כן ממילא התחייבה התובעת לקבלה בחזרה לידיה ולזכות את חשבון החייבת 1 בגין חיובים שנזקפו בעטיה; השלישית - כי חלק מהסחורה שהוזמנה כלל לא סופקה, ולפיכך יצרה התובעת חוסרים אצל החייבת 1 שהביאו לפגיעה ביכולתה לשרת את לקוחותיה, לפגיעה בשמה הטוב ולנזקים עקיפים נוספים, והרביעית – כי התובעת לא העמידה לרשות החייבת 1 את ההנחות להן היא זכאית בהיותה זכיינית ברשת המסעדות פיצה הום, עימה לתובעת הסכם מחייב בהקשר זה.

ביתר פירוט הסביר הנתבע כי החייבת 1 הינה זכיינית של רשת הום פיצה, ובהתאמה מחויבת לפעול בהתאם לנהלי הרשת, ולעבוד עם ספקי הרשת. לטענתו מפאת התחייבותה זו, זכאית היתה להנחות כמקובל במערכת היחסית שבין רשת הום פיצה והתובעת כאן, אלא שהנחות כאמור לא הוזנו במחשבי התובעת, והבטחות להסדיר ההנחות וליתן זיכויים לא יושמו הלכה למעשה. עוד טען הנתבעת כי מפאת חובת הנתבעת 1 לעבוד עם ספקי הרשת בלבד, היתה החייבת 1 תלויה באספקת חומרי הגלם הנדרשים מאת התובעת, ואולם זו לא עמדה בהתחייבויותיה לספק את הסחורה הנדרש והמוזמנת בעת הצורך, וחזרה וטענה מעת לעת כי חומרי הגלם הנדרשים "אזלו" או יגיעו במועד מאוחר. לשיטתו, במצב דברים זה לא יכולה היתה החייבת 1 לייצר את המנות המקובלות ברשת, ומעת לעת אף נאלצה לסגור את שעריה ולהשבית פעולתה בשל כך.

בנוסף הבהיר הנתבע כי נהג התובעת הגיע אל הסניף בשעות שונות ללא תיאום עימו, ובהתאמה סיפק סחורה שעה שהוא עצמו, מנהל החייבת 1 ובעל זכות החתימה היחיד בה לא נכח במקום, וכך ארע שסופקה סחורה שאינה הסחורה המוזמנת ולא סופקה הסחורה שהוזמנה. לשיטתו, הלין על הדבר פעם אחר פעם ללא הועיל, ואף שהובטח לו מעת לעת כי הנהג ייטול את הסחורה שסופקה ללא הזמנה בחזרה אל התובעת והחייבת 1 תזוכה בגין חיוביה בשל אספקת סחורה זו, סירב הנהג לפעול בהתאם, ונציג התובעת שב והבטיח כי תערך התחשבנות, שלא נערכה כלל.

על כל אלו ביקש הנתבע לטעון כי התובענה אינה ראויה לדיון בסדר הדין בו הוגשה, שכן אין באסמכתאות שצורפו, למעט מעטות מהן, כדי לקשור את החייבת 1 לסחורה המפורטת שם, ובהתאמה לחיוב הכולל, ובנוסף לא הוצג לשיטתו כל הסכם הקושר את החייבת 1 עם התובעת, באופן שיצדיק חיובה, ובהתאמה - חיובו כערב.

התובעת התנגדה לבקשת המבקש-הנתבע וטענה כי במסגרת ערבותו ויתר הלה על כל טענת הגנה כנגד התובעת, עוד טענה כי משלא העלתה הנתבעת 1 טענותיה במסגרת התנגדות מטעמה, משיקולי הנתבע כאן, הרי שרואים אותה כמי שמודה בחובה, ויש לדחות בהתאמה כל טענות הנתבע כנגד החוב הנטען. לבסוף טוענת התובעת כי התובענה מתאימה להתברר בסדר הדין בו הוגשה (כתובענה על סכום קצוב) שהרי בידיה מסמכים הקושרים את החייבת 1 לחוב - הן תעודות המשלוח החתומות לכאורה, כעולה מחקירת הנתבע, בחתימת מי מעובדיה, והחייבת 1 הלוא מסרה בידי התובעת, באמצעות הנתבע כאן, המחאות חתומות על ידי מורשה החתימה מטעמה, להסדר החוב, אלא שאלו חוללו (אציין כי ההמחאות צורפו לכתב התביעה, ואין מחלוקת בנוגע לחתימת הנתבעת על גבי המחאות אלו).

מכל אלו, סבורה התובעת כי יש לדחות את הבקשה, והיא מוסיפה וטוענת טענות עובדתיות שאין מקום להעלותן בשלב זה של הדיון, משלא הובאו במסגרת כתב התביעה.

לאחר ששמעתי את חקירת הנתבע ושקלתי את טענות הצדדים אני רואה לנכון לקבוע כי למבקש תינתן הרשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה ראויה ואבהיר –

ראש וראשון יש להבהיר כי העובדה שהחייבת 1 לא הגישה התנגדות מטעמה אין בה כדי להעלות או להוריד מזכותו של הנתבע, הערב, להתגונן בטענות הגנה שיכולות היו אולי לעמוד אף לחייבת.

ככלל, אנשים מגישים או אינם מגישים התנגדות לביצוע תובענה התלויה ועומדת כנגדם משיקולים שונים, שאינם בהכרח סיכויי ההצלחה בתיק. כך, למשל, עשוי אדם להעדיף הותרת החיוב הפסוק כנגדו מקום שבו אין ביכולתו לשאת בהוצאות ההליך המשפטי, ושעה שהוא סבור כי הסיכון בפגיעה בו המתלווה לכך אינו רב. אחרים עשויים להימנע מהעלאת טענות ההגנה משיקולים זרים שנוגעים לקשר שבינם לבין הנושה, אשר אינו נובע ממערכת היחסים נשוא התובענה, ועוד – ישנם חייבים המתגוננים כדי לנסות ולדחות את הקץ, מקום שבו ידוע להם כי יש בסיס לחיוב, ואחרים אינם ערוכים משיקולים כאלה ואחרים לניהול הליכים בביהמ"ש.