ת"ת 28942-02-15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' מלכה

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד

1.ביום 10/7/14 הגישה התובעת כנגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 1,200 ₪. סכום התביעה מורכב מיתרת חובה בכרטסת הנתבע אצל התובעת בסך של 918 ₪, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות גבייה בסך של 276 ₪. אציין כבר בשלב הזה כי התובעת ממשיכה להגיש שלא כדין תביעות על סכום קצוב הכוללות רכיב חיוב בגין הוצאות גבייה מבלי להפנות לעיגון החוזי לרכיב תביעה זה במסגרת כתב התביעה.

2.על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבע ביום 23/9/14.

3.ביום 10/2/15 הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד.

4.באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות, ציין הנתבע כי לאחר העברת העניין לטיפול משפטי, פנה לנציגי בא כוח התובעת, הסביר להם את טענות ההגנה שלו ואף שלח להם מסמכים , אך הם סירבו לקבל את דבריו והגישו תביעה רחוק ממקום מגוריו כדי להקשות עליו להתגונן. הנתבע טוען כי בחודשים האחרונים הוא ואשתו חלו ולכן לא היה באפשרותם להגיב להליכי הגבייה שננקטו נגדם בתיק ההוצאה לפועל ללא כל פרופרוציה לסכום התביעה המקורי וכן להגיש את ההתנגדות.

5.לגופו של עניין טוען הנתבע כי הוא בעלים של חברה לפיתוח מערכות. הנתבע טוען כי בחודש אוקטובר 2012 נייד את קווי הטלפון שלו מהתובעת להוט מובייל. במקביל, שוחח הנתבע עם נציג שירות של התובעת על מנת לוודא כי התובעת יודעת על הניוד ולא תחייב אותו בכל תשלום למעט התשלומים שנותרו בגין מכשירי הטלפון אותם רכש הנתבע מהתובעת. הנתבע טוען כי התובעת המשיכה לגבות ממנו תשלומים כמוסכם באמצעות הוראת קבע עד חודש פברואר 2014, בו הופסקה פעילותו בחשבון הבנק בו הועמדה הוראת הקבע. הנתבע טוען כי התובעת פנתה אליו להסדרת התשלומים שנותרו שהינם 4 תשלומים של כ – 170 ₪ כל אחד. הנתבע טוען כי בבדיקת החוב שערך עם נציג התובעת התברר כי התובעת המשיכה לגבות ממנו שלא כדין תשלומים בגין מודם אלחוטי וגבתה סך כולל של 1,652 ₪. לפיכך ביקש התובע לקזז את החוב שלו מול יתרת הזכות בגין תשלומי היתר ולהחזיר לו כ – 1,000 ₪. נציג התובעת סירב בטענה שאינו רואה כל פנייה של הנתבע לתובעת בזמן ניוד המכשירים. הנתבע שלח מסמכים רלבנטיים אך בכל זאת נדרש לשלם את החוב.

6.ביום 12/3/15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות ולבקשה להארכת מועד. באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות נטען כי ההתנגדות הוגשה באיחור של חודשיים וחצי בהתחשב בהשבתת לשכות ההוצאה לפועל. נטען כי תאריכי האישורים הרפואיים שצורפו אינם רלבנטיים. כמו-כן מעיון במסמכים הרפואיים עולה כי לא מדובר במחלה כרונית אשר מנעה מהנתבע את האפשרות לכתוב, ללכת ו/או לשלוח בדואר את ההתנגדות במועד.

7.לגופו של עניין נטען כי המכתב אותו צירף הנתבע מתייחס להפסקה מוחלטת של השירות בשלושה מנויים בלבד מתוך ארבעה מנויים שהיו ברשות הנתבע. נטען כי עיון במערכת התובעת מגלה כי לא נמצאה כל פנייה בדבר הפסקת שירות או בקשת ניוד למנוי שמספרו 0506327489. נטען כי לכל אורך התקופה מחודש אוקטובר 2012 ועד פברואר 2014, לא פנה הנתבע ודרש לנתק את המנוי שנותר פעיל ואף לא הלין על החיוב בגינו. נטען כי החל מיום 24/2/14 לא כובדו עוד החיובים בשל אכ"מ. נטען כי רק ביום 4/5/14 הצליחו נציגי התובעת ליצור קשר עם הנתבע, הסבירו לו את החוב ואת המעבר לטיפול משפטי אם לא יסדיר אותו. נטען כי הנתבע ביקש לבדוק את החשבוניות אך לא פנה שוב לתובעת ולכן העמידה התובעת לפרעון מיידי את הערך השיורי של הציוד ואת חשבוניות החיוב שלא נפרעו. לפיכך מבוקש לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות.

8.הנתבע השיב לתגובת התובעת. באשר להגשת ההתנגדות באיחור נטען כי צורפו הפניות לבתי חולים בשלושה מועדים שונים בתקופה של תשעה חודשים מיום 17/3/14 עד 29/12/14. נטען כי ההפניות לבתי חולים הם בשל מחלה כרונית ממנה סובל הנתבע במשך