ת"ת 28695-05-15 מי רעננה בע"מ נ' נוי

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 18.11.15, כאשר ההתנגדות שהגיש המבקש נדחתה לאחר שלא התייצב להחקר על תצהירו בדיון שנקבע לאותו מועד.

המבקש טוען כי קיבל תחילה הזמנה לדיון ביום 19.11.15 ולאחר מכן ליום 18.11.15, וסבר בטעות כי מועד הדיון נדחה ליום 19.11.15 – מועד בו התייצב עם ב"כ בבית המשפט, או אז למד על טעותו ועל ההחלטה שניתנה יום קודם לכן. לטענתו, מדובר בטעות בתום לב, ובבקשה שב וציין את נימוקי ההתנגדות והטענה כי הוא מחויב בגין צריכת המים של בניין שלם ולא רק של חנותו הנמצאת בבניין.

ב"כ המשיבה, בתגובתו, הביע תמיהה אודות נימוקי ההיעדרות מן הדיון שפורטו בבקשה ודחה אף את טענות המבקש לגופו של עניין. לעמדתו, מבוססות טענות ההגנה על הנחה שגויה ועל אי הבנת הדין, ומשכך דינן להדחות.

ב"כ המבקש השיב לתגובה וחזר על עיקרי טענותיו.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

מן הבקשה עצמה עולה כי היעדרותו של המבקש מן הדיון נבעה מטעות שנפלה אצלו. משכך, אין הוא זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקש חדל במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. התרשמתי כי לנתבע טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו – וזאת מבלי להביע עמדה או לקבוע מסמרות באשר לסיכויי ההגנה, בשלב זה.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקש באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול ההחלטה מיום 18.11.15.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 750 ₪.