ת"ת 2781-07-14

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה אשר הוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקש בגין חוב שימוש במים על סך 26,733 ₪.

התביעה עצמה נוסחה באופן לקוני ביותר ללא כל פירוט וצורף לה רק תדפיס חוב שאף הוא קשה להבנה.

המבקש הגיש התנגדות לביצוע התובענה והכחיש חובו בטענות שונות.

במעמד הדיון הובהרה טוב יותר עילת התביעה ולאחר מכן אף הוגשה הודעה מפורטת בגין החוב הנתבע:

המשיבה טוענת כי סכום התביעה מתייחס לשלושה שעוני מים המיוחסים למבקש.

שניים מהם מיוחסים לשתי יחידות המוחזקות על ידי המבקש בבניין והשלישי מיוחס לברז כיבוי אש אשר הוזמן, לטענת המשיבה, על ידי המבקש.

בעוד החוב המיוחס לשתי היחידות הוא חוב בגין שימוש משותף המחולק בין דיירי הבניין, השעון השלישי הוא חוב בגין שימוש.

2. בתשובתו לטענות אלו של המשיבה, הביע המבקש תמיהה על חיוב בגין צריכה משותפת גבוהה באופן בלתי סביר ושווה כל חודש בניגוד למצופה וזאת כאשר בבניין 15 דיירים.

עוד טען המבקש כי באחת משתי היחידות אין שימוש במים ובשני החזיקו דיירים במשך תקופה רצופה למעט 3 חודשים ואילו לגבי השלישי מוכחשת הטענה בדבר החזקת נכס.

3. לאור האמור בטענות המבקש, אין מנוס אלא ליתן לו רשות להתגונן בטענותיו.

אכן ממסמכי המשיבה לא ניתן לראות כל הצדקה לחיוב בצריכה משותפת בשיעור כה גבוה ולא נסתרה טענת המבקש כי אחד הנכסים מוחזק על ידי דיירים החבים בתשלום כרשומים בספרי המשיבה כמחזיקים.

טענת המשיבה כי המבקש הוא שבקש להתקין ברז כיבוי ומד מים – דורשת הוכחה לאור הכחשת המבקש.

4. ניתנת בזאת רשות להתגונן למבקש.

הבקשה לביצוע התובענה תיחשב ככתב תביעה, והתצהיר התומך בהתנגדות ייחשב ככתב הגנה.