ת"ת 26048-08-14 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' פרקש

1) הנתבעת ובעלה לשעבר ניהלו חשבון אצל התובע.

2) בחשבון נותרה יתר חוב בסך של 41,207 ₪ כאשר סכום זה מורכב מיתרה בחשבון העו"ש וכן בגין יתר חוב הלוואה שלא סולקה.

3) על פי הנטען בכתב התביעה מר פרקש הגיע להסדר בנפרד בגין החוב.

4) על פי רישומי תיק ההוצאה לפועל בו הוגשה התביעה נמסרה האזהרה לידי הנתבעת עוד ביום 11.3.14.

הנתבעת לא הגישה התנגדות לביצוע התביעה במועד.

רק ביום 10.5.14 עתרה הנתבעת בבקשה להאריך לה את המועד להגשת ההתנגדות. במסגרת טענה זו אין הנתבעת מכחישה כי קיבלה את התביעה אלא לטענתה במועד זה היא היתה שרויה במצב כלכלי קשה וכן במשבר נפשי עקב התנהלותו של בעלה.

5) במסגרת התנגדותה לביצוע התביעה טוענת הנתבעת כי מעולם לא קיבלה הלוואה מהתובעת ואף לא התחייבה לסלקה.

6) לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע התביעה להתקבל מצד אחד ומנגד יש לדחות את ההתנגדות לביצוע התביעה.

מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה על מנת שהתביעה תהא כשירה לידון בהליך של סדר דין מקוצר בהציגה את דף החשבון האחרון. ככל שהנתבעת סבורה כי לצורך התגוננותה עליה להצטייד במסמכים נוספים היה באפשרותה עם קבלת התביעה לאף לפני כן לפנות אל התובע ולבקש המצאת מסמכים ככל שאלה רלבנטיים לגרסת הגנתה.

חרף זאת, לא נטען כי נעשתה פניה כזו וזו סורבה שלא כדין.

כמו כן עיון בתצהירה התומך בבקשה ניתן לקבוע כי המדובר בתצהיר כללי והעלאת טענות סתמיות ונעדרות כל תשתית עובדתית.

כמו כן יש לשים לב לעובדה כי החשבון הינו חשבון משותף לנתבעת ולבעלה ומכאן שחיוביהם הינם ביחד ולחוד. מכוח מסקנה זו יש לדחות את טענות הנתבעת כי היא אינה חייבת בהחזר ההלוואה לאור העובדה כי חתימתה אינה מתנוססת על גבי טופס נטילת הלוואה.