ת"ת 24805-04-14

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לתובענה אשר הוגשה כנגדו כתובענה לסכום קצוב, במסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק 02-53990-13-8.

לפי המפורט בתובענה, הנתבע היה המחזיק של נכס מקרקעין המצוי ברח' הרצל 51 בחיפה, נכס ארנונה פיזי מס' 1096365, ובנוגע לנכס כאמור נצברה בהקשר של תקופת ההחזקה על ידי הנתבע (התקופה שעד סוף חודש ספטמבר 2007), יתרת חובה בחשבון ארנונה בהיקף של 19,653 ש"ח (נכון לשנת 2013).

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התובענה; לדבריו הוא שכר מצד ג' (חברת הימנותא) מחסן לתקופה של 12 חודשים בתקופה שבין ינואר 2004 לינואר 2005, כאשר מלבד אותה תקופה, לא הייתה לו חזקה בנכס הנטען. הנתבע נשען על הסכם שכירות בקשר עם המחסן (הרצל 51, חלקה 26/3 בגוש 10863), וכן על הסכם שכירות מאוחר אשר נכרת ע"י צדדי ג' שאינם קשורים אליו, ובכך, לטענתו, מובהר כי בתקופות הנזכרות בכתב התביעה ובחשבון הארנונה, לא החזיק בנכס הרלוונטי.

במסגרת חקירתו של העד, התברר כי בכתובת הרלוונטית, הנתבע שכר שני נכסים ולא נכס אחד (לנכס אשר שכר מהימנותא קרא "מחסן", ולנכס הנוסף, אשר נשכר מצד ג' (שטיינמץ) קרא "חנות"). עוד התברר, כי כל טענות ההגנה של הנתבע, התייחסו למחסן, ובכלל זאת, הסכם השכירות, דמי השכירות ותקופת החזקה, ולמעשה כלפי הנכס לו קרא "חנות", לא העלה כל טענת הגנה.

מעיון בחשבונות השנתיים המעידים על התפתחות החיוב, עולה כי הכתובת המפורטת הינה הרצל 51/8, קרי, תת חלקה 8, שאינה אותו מחסן, אשר נזכר בהסכם אשר הוצג, כתת חלקה 3.