ת"ת 2477-05-14 עפר לנדוי - חברה לליווי עסקי בע"מ נ' הסעות שאמי בע"מ

החלטה זו הינה בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד מיום 11.11.14, בה נמחקה בקשת ההתנגדות, מחמת אי התייצבות הנתבעת לדיון.

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול ההחלטה ובתגובות הצדדים, אני מורה כדלקמן.

הנתבעת עותרת לביטול ההחלטה מחובת הצדק ולחילופין משיקול דעת בית המשפט.

הנתבעת טוענת בבקשתה, כי מנהל מטעמה היה חולה במועד הדיון, מה שמנע ממנו לדבריה להופיע במועד בו התקיים. עוד טוענת בס' 1.6 לתגובתה לתגובת ב"כ התובעת, כי לא היה ידוע על מועד הדיון עליו למדה בדיעבד עם קבלת ההחלטה.

בתיק בימ"ש שבמערכת נט המשפט, סרוק אישור מסירה של ההזמנה לדיון שנשלחה בדואר רשום אל הנתבעת ע"י בית המשפט, עליו חתום נציג הנתבעת. לפיכך, הבקשה לביטול ההחלטה מחובת הצדק – נדחית.

אשר לבקשה לביטול פסק הדין משיקול דעת בית המשפט, מעיון בבקשה ובנסיבות המקרה, לא מצאתי כי אי התייצבותה של הנתבעת לדיון בבקשת ההתנגדות נגרמה מחמת זלזול של הנתבעת בהליך המשפטי, שכן צורף לבקשה אישור רפואי אשר מעיד כי מנהלה של הנתבעת היה חולה במועד הדיון. יחד עם, מאישור המחלה עולה כי המצהיר מטעם הנתבעת נפל למשכב כבר ביום 9.11.14, 3 ימים טרם מועד הדיון, כך שהיה בידו להודיע על אי יכולתו להתייצב לדיון ולעתור בבקשה לבימ"ש לדחיית מועד הדיון, דבר שלא עשה. בנסיבות אלה זכאית התובעת כי יפסקו לטובתה הוצאות הישיבה אליה התייצבה מיום 11.11.14. התבעת בבקשה ובתגובתה מפרטת הגנתה בטענת כשלון תמורה.

לאור המפורט לעיל, אני סבור כי יש מקטם להורות על ביטול ההחלטה מיום 11.11.14 משיקול דעת בית המשפט בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,000 ₪ (כולל מע"מ), אשר יופקדו על ידי הנתבעת בקופת ביהמ"ש תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.

בהעדר תשלום ההוצאות תוך המועד הנקבע, תדחה הבקשה לביטול פסק הדין.

באשר לבקשת הנתבעת להעביר הדיון לביהמ"ש השלום בחיפה, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה להעברת הדיון לנוכח הוראת תקנה 109 ט' (א) לתקנות ההוצל"פ, התש"מ 1979, הקובעת כי מקום בו מבקש נתבע במסגרת תובענה סכום כסף קצוב להגיש כתב התנגדות, עליו להגיש את ההתנגדות ללשכת הוצל"פ שליד בית המשפט אליו הוא מבקש להעביר את ההתנגדות.

טענת הנתבעת בעניין נבחנה בין היתר בבית משפט המחוזי בירושלים במסגרת בר"ע 975/09 בענין טכנוקריט נ' כסמ הנדסה ובניין בה נקבע כי על פי תקנה 109 ט' כאמור על הרשם להעביר את ההתנגדות לבית המשפט ליד הלשכה אליה בחר הנתבע להגיש את התנגדות, במקרה כזה יראו את המבקש נתבע כמי שמחל על טענתו בדבר חוסר סמכות מקומית וכמי שהסכים לסמכות זו.

בנסיבות אלה, אף אם העלתה הנתבעת בגוף בקשת ההתנגדות טענות סמכות לבית משפט זה, הרי שאילו ביקשה כי ההתנגדות תתברר בבית משפט אחר, על פי דין היה עליה להגיש את ההתנגדות בלשכת הוצל"פ בסמוך לבית המשפט באזור מגוריה, משלא עשתה כן אין לה אלה להלין על עצמה.

לפיכך, הבקשה בענין סמכות המקומית נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה.