ת"ת 24734-07-14 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' פראג

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה

1.ביום 28/5/14 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעה על סכום קצוב על סך 5,867 ₪ בגין חוב המורכב מ – 5 חשבוניות ציוד מיום 13/3/11 ו – 9 חשבוניות בגין שירותים שהופקו בחודשים 6/10, 11/10 עד 4/11, 12/12 ו – 1/13. לכתב התביעה צורף טופס פירוט חוב ללקוח, חלק מהסכם שידרוג מיום 23/6/08 ומכתב התראה מיום 26/3/14.

2.הנתבע הגיש התנגדות ובמסגרתה אישר כי התקשר בהסכם עם התובעת לצורך קבלת שירותי טלפון נייד. הנתבע טען כי במהלך חודש אוקטובר 2010 הושג הסדר חוב בינו לבין התובעת במסגרתו הסדיר את כל חובותיו. לתמיכה בטענה זו, צירף הנתבע העתקים לא קריאים בחלקם של שתי קבלות. עיון מדוקדק בקבלות מאפשר לראות כי בשני המקרים מדובר בתשלומים עבור הסדר חוב לגבי לקוח שמספרו מסתיים בספרות 77521. עוד עולה כי הלקוח שילם 1,000 ₪ ביום 17/10/10 ועוד 1,500 ₪ ביום 18/10/10. הנתבע מוסיף וטוען כי לאחר ששילם את מלוא ההתחייבויות שלו נותקו כל המנויים, הופסקו השירותים ומאז לא נשלחו לו דרישות לתשלום החוב הנטען בכתב התביעה.

3.בתגובה להתנגדות הגישה התובעת תגובה מפורטת הנתמכת בתצהיר של אחראית גבייה משפטית וכן במסמכים רבים, אשר מרביתם לא צורפו לכתב התביעה. התובעת טוענת כי בחודש מאי 2010 הועבר הנתבע לסטטוס של לקוח בשלב גבייה לאחר שחזרו לו תשלומים מסיבת אכ"מ. לאחר דין ודברים נערך ביום 20/6/10 הסדר תשלומים ליתרת חוב בסך של 3,590 ₪ בגין חשבוניות לחודשים מאי ויוני 2010 לפיו התחייב הנתבע לשלם 890 ₪ במזומן והיתרה ב – 4 המחאות דחויות. ביום 31/8/10 נכנס הנתבע להליך גבייה נוסף בשל העדר כיסוי מספיק וביום 6/9/10 חזרה המחאה שמסר על סך 500 ₪ בשל חשבון מוגבל. ביום 7/10/10, פנה הנתבע לתובעת וביקש לפתוח לו את כל הקווים. התובעת הציעה לו הסדרים בתשלום והנתבע אמר כי לא יוכל לקבלם כיוון שאין לו כסף. נטען כי ביום 17/10/10 עמדה יתרת חובו של הנתבע בסך של 2,859 ₪ וסוכם להסדירה כדלקמן:

1,000 ₪ עד 22/10, 1,000 ₪ עד ליום 29/10 והיתרה ביום 6/11. הנתבע מסר כי אינו מוכן לשלם אם לא יפתחו לו שיחות נכנסות והוסבר לו כי יש לשלם לפחות 2,000 ₪ בכדי לפתוח את הקו. התובעת טוענת כי הסכומים המוזכרים בתצהיר התקבלו והופחתו מסכום התביעה כפי שאפשר לראות מהפחתה שבוצעה בחשבונית מיום 13/6/10 ומהעובדה כי חשבוניות לחודשים 7/10 עד 10/10 לא נכללו בכתב התביעה. עוד נטען כי עיון בחשבוניות החוב מלמד כי הנתבע המשיך להשתמש בקווים שבבעלותו. לתגובה צורף פירוט פניות ללקוח והעתק מכל חשבוניות החוב .

4.בתשובה לתגובה מאשר הנתבע כי הושג הסדר ביום 17/10/10, אך טוען כי שילם את מלוא החוב במועדים המופיעים בקבלות שצורפו להתנגדות. נטען כי אין קשר בין תשלומי החוב ששולמו לבין החשבוניות המוזכרות בתגובה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות בכפוף להפקדת הסך של 3,000 ₪ בקופת בית המשפט מהטעמים שיפורטו להלן.

6.ראשית, יש לזקוף לחובתה של התובעת את השיהוי בהגשת התביעה. גם לשיטתה של התובעת חלפו כשלוש שנים בין המועד האחרון בו עשה הנתבע שימוש פעיל בשירותי התובעת לבין מועד משלוח מכתב ההתראה. שיהוי בלתי מוסבר שכזה משליך על מידת הפירוט אותה ניתן לדרוש בשלב הזה מהנתבע במסגרת ההתנגדות.

7.שנית, העובדה כי התובעת נדרשה להגשת תצהיר מפורט ומסמכים רבים במסגרת התגובה להתנגדות, מלמדת על כך שהתביעה כפי שהוגשה לא היתה ברורה מספיק והקשתה על הנתבע להתגונן מפניה. במצב דברים שכזה, ישנה הצדקה לקיים הליך משפטי מלא, גם כאשר מתברר כי טענות ההגנה של הנתבע אינן מפורטות כנדרש ואף גובלות בהגנת בדים.

8.שלישית, סמיכות הזמנים בין ההסדר שנערך ביום 17/10/10 לבין התשלומים ששילם הנתבע בסכום כולל של 2,500 ₪, הנמוך ב – 359 ₪ מסכום ההסדר לו טוענת התובעת, מאפשרת לנתבע לבסס טענת הגנה מתקבלת על הדעת לפיה שילם את מלוא חוב ההסדר. ניתן היה לצפות כי בפרק הזמן שבין קבלת התגובה לבין הגשת התשובה, ישכיל הנתבע לתת מענה מפורט לטענות הנגד של התובעת. עם זאת בהתחשב בשיהוי שבהגשת התביעה ובכך שהנתבע לא מיוצג, מן הראוי לבצע בירור נוסף בהליך משפטי מלא בטרם סתימת הגולל על טענת הנתבע.