ת"ת 24610-03-14 סלקום ישראל בע"מ נ' בארד

התנגדות לתביעה בסכום קצוב.

1.המשיבה הגישה להוצל"פ תביעה בסכום קצוב בסך 23,854 ₪, שעניינה שיחות טלפון שבוצעו בידי המבקשת ולא שולמו. מן הדיון שהתקיים ביום 7.9.14 עולה כי המדובר בשיחות שבוצעו ממספר רב של קווים, שהמבקשת אחראית על פרעון החיובים שבהם, קווים המוחזקים בידי כמה עשרות עובדים זרים ומשמשים אותם לשיחות בעיקר לסודן ולדרום סודן. לשיטת המשיבה בתביעתה, למבקשת הייתה חבילת התקשרות בתעריף חודשי קבוע, ללא חיוב לכל שיחה, ל-55 מדינות, שמדינות אפריקה, זולת מצרים, אינן ביניהן (סעיף 9.2 להסכם). בהתאם השיחות הרבות לסודן ולדרום סודן חויבו בתעריף רגיל, ומכאן התביעה.

2.המבקשת הגישה התנגדות. לדבריה מכר של בעלה בשם סאלי דג'ידל ערך התקשרות קודמת ודומה עם המשיבה, שאפשרה לו ליתן לעובדים הזרים הקשורים בו קווים לשיחות לאותן מדינות, אך ללא חיוב. להתנגדות צורפו דפי חשבון המלמדים על מגוון נרחב של שיחות ללא חיוב. לטענת המבקשת, היא ובעלה התקשרו בשתי עסקאות דומות ונפרדות, וזאת על סמך מצגי המשיבה כי החיוב לשיחות למדינות אפריקה אכן כלול במבצע. העובדה שההסכם החתום אינו אומר כך מוסברת בידי המבקשת בכך שמאן דהוא שינה כנראה את ההסכם, שהעתק הימנו לא נמסר לה ולבעלה.

3.בדיון שהתקיים ביום 7.9.14 (אשר הוקלט, ותמלילו טרם הופק, אך שלא נתקיימו בו חקירות), הסכימה המשיבה באורח ראוי ונכון למתן הרשות להתגונן, תוך שהשאלה שבמחלוקת היא רק התניית הרשות בהפקדה.

4.הרשות אכן תותנה בהפקדה. איני נדרש בשלב הנוכחי לגוף טענותיה של המבקשת. אכן, משוכות גבוהות עומדות לפניה: הוכחת טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, טענות נגד מסמך שהיא חתמה עליו, והוכחת מעשה זיוף של ממש מצדה של המשיבה. ברם בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט אמור לקבוע מסמרות בטענות המבקש, אלא לצאת מנקודת הנחה (אם לא הופרכו מניה וביה כבר בחקירה על התצהיר התומך בהתנגדות) כי הטענות נכונות הן, לצורך השלב הדיוני הנוכחי. ממילא אין בית המשפט נדרש לבחון כיצד יוכיח המבקש את טענותיו. עד הנה – עצם העלאת הטענות יכולה לבסס את מתן הרשות.

5.עם זאת, חובה נוספת מוטלת על מגיש ההתנגדות, על מנת למנוע התנגדויות סרק: חובת הפירוט. התנגדות שאינה מפורטת, יכולה להביא במקרים המתאימים לדחייתה (בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2) 172 (1989)). אף אם לא נדחתה ההתנגדות מטעם זה, הרי שלחלופין חוסר הפירוט יכול להצדיק צעד דרסטי פחות, והוא התניית ההתנגדות בערובה.

6.במקרה דנן, ההתנגדות לוקה בחוסר פירוט של ממש. אף שנטען כי יצורף תצהירו של מר דג'ידל – הוא לא צורף (ואם בתקלה טכנית עסקינן, אציין שממילא מר דג'ידל לא התייצב לדיון). ככל שביקשה המבקשת להיבנות מעסקה שביצע דג'ידל, ניתן היה לצפות כי תצורף העסקה, ואז ניתן יהיה ללמוד כי אכן השיחות לסודן ודרום סודן ללא חיוב היוו חלק מן ההסכם. אך הסכם כאמור לא צורף. ניתן היה לצפות כי יצורפו דפי חשבון המלמדים על כך שהם שייכים למר דג'ידל דווקא; אך צורפו דפים שאין לדעת למי הם שייכים, בשני מספרי לקוח נפרדים, ואף זאת באופן חלקי. ניתן היה לצפות כי תוצג אסמכתה כלשהי לכך שהשיחות שצוינו באותם דפים היו אכן לסודן ודרום סודן, ולא למדינות אחרות באפריקה; אך אישור כזה לא צורף. שוב: איני נדרש כאן לשאלת דרך ההוכחה. אולם אם רצתה המבקשת להעלות טיעון סדור באשר לעצם קיומו של הסכם קודם של אדם אחר עם המשיבה, שבעקבותיו הלכה היא, שומה עליה היה לפרט את הדברים באופן נרחב בהרבה, מה שלכאורה היה בגדר יכולתה (נוכח יכולתה לקבל ממר דג'ידל תצהיר). כך אנו נותרים עם טענה שהיא ללא ספק חריגה ויוצאת דופן, ואף קשה, שאין לה פירוט של ממש. על כן מתחייבת הפקדת הערובה כתנאי למתן הרשות להתגונן, על מנת שלא יתנהל הליך סרק ובסופו לא תוכל המשיבה להפרע מן המבקשת (במקרה של קבלתה התביעה, כמובן), תוך שבינתיים רק הכבירה הוצאותיה.

7.נוכח כל האמור, תנאי למתן הרשות להתגונן הוא הפקדת סכום של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת עד יום 23.9.14, ותוך מסירת הודעה מטעם המבקשת כי עשתה כן. לא תודיע תוך הפקדת הסכום – תידחה התנגדותה. תז"פ ליום 24.9.14.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ד, 09 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.