ת"ת 23859-03-15 בנק לאומי לישראל בעמ נ' דראושה

1.התנגדות שהגיש המבקש ביום 9.3.15 לביצוע תביעה על סכום קצוב שהגישה המשיבה כנגדו.

2.בכתב התביעה על סכום קצוב טענה המשיבה (להלן "הבנק") כי המבקש פתח בבנק ביום 10.1.13חשבון עו"ש, שביום 19.1.15 צבר יתרת חוב בסך 45,191 ₪. לטענת הבנק, בבגין חוב זה חויב המבקש בריבית המרבית בסך 15.15% בשנה על פי ההסכם עליו חתם ביום פתיחת החשבון שהעתקו צורף לתביעה. לטענת הבנק, חרף מכתב התראה ששלח למבקש לא פרע המבקש את חובו ועל כן הוגשה כנגדו התביעה על סכום קצוב הנ"ל.

3.לאחר הגשת ההתנגדות הודיע הבנק ביום 29.3.15 כי אינו עומד על חקירת המבקש וביקש כי בית המשפט יכריע בהתנגדות על סמך סיכומים בכתב מטעמו.

4.בנסיבות אלו הוריתי למבקש ביום 29.3.15 להגיש סיכומים מטעמו בעניין ההתנגדות תוך 30 יום. ההחלטה התקבלה במשרד ב"כ ביום 1.4.15 אולם לא הוגשו סיכומים במועד, חרף ארכה בת 15 יום שניתנה לו על ידי ביום 10.5.15 ללא שביקש זאת. על כן הוריתי לבנק להגיש סיכומיו ואלו הוגשו ביום 22.6.15.

5.בהיעדר סיכומי טענות מצד המבקש תינתן החלטתי על בסיס טענותיו בתצהיר שצורף להתנגדות שהגיש.

6.לטענת המבקש, בתצהיר בן עמוד אחד שהגיש התרשל הבנק כלפיו במספר אופנים, כאשר הפירוט היחיד שניתן בתצהיר המבקש ביחס להתרשלות הנטענת עוסק באי הודעות הבנק אליו על מצב ההלוואה שלקח וזאת בניגוד לחובות הזהירות של הבנק וחוק הערבות, לשיטתו. לטענתו, לו היה הבנק פועל כשורה היה קטן משמעותית סכום החוב שנצבר. משכך, יש להגנתו סיכויים טובים ויש להיעתר לבקשה.

7.הבנק טוען מנגד, כי טענותיו של המבקש סתמיות וכלליות ולא ברור כיצד הינן קשורות לתביעה זו. כמו כן היא מפנה לסעיפים 5 – 7 לתצהיר המבקש שם נטענו טענותיו ביחס להלוואה כאשר בתביעה לא תבע הבנק כספים בגין הלוואה כלל אלא חוב שנצבר בחשבון עו"ש.

ועל כן מבקש הבנק לדחות את ההתנגדות ולחייב את המבקש בהוצאות.

8.ראשית אבקש לציין כי תצהירו של התובע קצר ביותר, דל בעובדות ורווי באמירות כלליות ולא מחייבות, ללא התעמקות בפרטי סעיפי הרשלנות הנטענים לגופם והתאמתם לנסיבותיו הפרטניות של תיק זה. הפירוט היחיד שניתן הינו ביחס לאי עדכונו או אי ידיעתו את מצב הדברים בהלוואה שנלקחה. כפי שנטען על ידי הבנק, התביעה לא הוגשה בגין הלוואה שנטל המבקש אלא בגין חוב שצבר בחשבון העו"ש. על כן, גם הפירוט שניתן אינו רלוונטי לנושא שבמחלוקת.

על המבקש היה לכלול בתצהיר שהוגש את פרטי הפרטים של הגנתו על מנת לשכנע שבאמתחתו טענת הגנה אמיתית: