ת"ת 2369-05-16 עיריית הרצליה נ' פישמן

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה על סך של 38,675 ₪ שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בגין חוב ארנונה בנכס המוחזק על ידי המבקשת בתחום שיפוטה של המשיבה (להלן: "הנכס").

המבקשת התגוננה וטענה כי הנכס ריק ואין משתמשים בו משנת 2012.

בשל מצבו הפיזי, טוענת המבקשת, אינו ניתן אף להשכרה.

בקשה לפטור מארנונה בגין נכס ריק הוגשה על ידי המבקשת רק ביום 10.2.16 (טרם הגשת התביעה דנן) משום מצבה הבריאותי וגילה המופלג.

2. לטענת ב"כ המבקשת, הוראת התקנה הרלוונטית היא תקנה 13(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג-1983 (להלן: "התקנות") ועל כך אין מחלוקת.

נוסח התקנה כדלקמן:

"מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

(1)עד 6 חודשים – עד 100%;

(2)מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 – עד 66.66%;

(3)מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 – עד 50%."

ב"כ המבקשת ביצע חישוב בהתאם לאמור לעיל בגין השנים 2012 עד 2014 כך שחובה של המבקשת עומד על סך של 23,695.80 ₪ בלבד.

3. ב"כ המשיבה חולק על דברי ב"כ המבקשת וטוען כי התקנה מסמיכה את העיריה ליתן הנחה בגין נכס ריק עד לשיעורים הנקובים בה, דהיינו, לא יותר משיעורים אלה כך שהעיריה רשאית ליתן הנחה מופחתת מהקבוע בתקנה.

ואכן המשיבה קבעה בצו הארנונה הנחה בשיעור 100% לבניין ריק עד תקופה של 6 חודשים למחזיק בלבד.

עוד טוען ב"כ המשיבה כי ההנחה ניתנת אך ורק ממועד ההודעה והלאה ולא רטרואקטיבית למועד ההודעה.

הטעם לכך הוא כי הודעה זו אינה ניתנת לבדיקה על ידי המשיבה ובכך נגרם למשיבה נזק ראייתי.