ת"ת 23483-04-15 כפר הים ניהול (1994) בע"מ נ' אגמון

המשיבה הגישה תביעה בסכום קצוב, בסך כ-48 אלף ₪, ובה נטען כי על המבקש לשלם את סכום התביעה בגין חובות המגיעים למשיבה כחברת הניהול של מתחם "כפר הים" בחדרה, בו מחזיק המבקש ביחידת דיור.

המבקש התנגד לתביעה, אולם בהתנגדות לא נכתב דבר למעט טענה בדבר העדר מסירה כדין של כתב התביעה וללא כל התייחסות לטענות הגנה אפשריות.

משכך, כאשר התייצב המבקש לדיון ביום 11.10.15, וביקש לדחות את הדיון מפאת נבצרותו של עורך דינו והעדר ידיעה אודות הנטען בבקשה – אכן, נדחה הדיון, לפנים משורת הדין.

בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, שהוגשה מספר ימים לאחר אותו דיון טען המבקש כי המחדל בהגשת ההתנגדות נבע ממצבו הרפואי של עורך דינו דאז. עוד התייחס המבקש לטענה כי נמנעה ממנו, שלא כדין, זכות הגישה ליחידת הדיור שבבעלותו וטען כי בכוונתו להגיש תביעה שכנגד על הנזקים שנגרמו לו וזאת מעבר לסכומים שיש לקזז מסכום התביעה.

בתגובה טען ב"כ המשיבה כי אין להדרש לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן משזו כבר מצויה בפני בית המשפט וכי יש להוציא הבקשה מן התיק.

ב"כ המבקש השיב לתגובה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 3.1.16 חזרו הצדדים על טענותיהם.

אין צורך להכביר מילים אודות מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות, וכבר נקבע לא אחת כי זכות זו הינה זכות יסודית וכי לא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

עוד יוזכר כי גם שאלת המועדים והצורך בהארכתם כבר נדונה לא אחת בבית המשפט ונקבע כי דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).