ת"ת 23169-09-14 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' רוזקאן ואח'

1.בפני בקשת רשות להגן בפני תביעת התובעת, שהיא בנק. בנק זה נתן, בתאריך 22.3.12, הלוואה בסך 40,000 ש"ח לחייבת. כן אישר לחייבת, קודם לכן, ביום 24.10.11, מסגרת אשראי בסך 8,000 ₪.

2.הנתבעים ערבו לחובות החייבת בסך כולל של 48,000 ₪ באמצעות כתב ערבות מתמדת לכל חוב מתאריך 26.3.12 – הן לפרעון ההלוואה והן למסגרת האשראי.

3.בתאריך 26.11.13 ניתן נגד החייבת צו כינוס נכסים בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע.

4. היות והנתבעים הינם ערבים מוגנים, כהגדרתם בסעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), תבעה אותם התובעת רק לאחר מתן צו הכינוס, כמתאפשר לה על פי סעיף 27(ב)(1) לחוק הערבות.

5.התובעת מבקשת כי בית המשפט יפסוק כי על כל אחד מהערבים הנתבעים לשאת במחצית החוב הנצבר של החייבת, הנובע מ- 1. החוב בהלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, 2. החוב במשיכת האשראי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ו-3. החיוב בהוצאות שנפסקו לטובת התובע בתיק ההוצל"פ בו בקש לממש משכון נגד החייבת. חלק מהריביות הינן הסכמיות וחלקן ריביות על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, ו/או חוק הערבות, לפי העניין.

6.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן בה טענו כדלקמן:

1.כי התביעה הוגשה מוקדם מדי, שכן טרם ניתן "צו קבלת נכסים" כמפורט בסעיף 8(2) לחוק הערבות. מטענה זו חזרו בם הנתבעים בתחילת הדיון שהתקיים ביום 18.2.15. אכן, מקור חיובם של הערבים המוגנים הינו סעיף 27(ב)(1) הנ"ל, הנוקב במפורש בהליך של צו כינוס נכסים כהליך שאחריו ניתן לתבוע את הערב המוגן.

2.כי ההליך נגדם ננקט טרם מימוש המשכון שהוטל על משאית ששוויה 85,000 ₪. מימוש המשאית, לטענתם, יכסה את חובה של החייבת למעלה מן הדרוש. נקיטת ההליך כעת, איפוא, מהווה פעולה בחוסר תום לב, בניגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) ה'תשל"ג-1973.

3.כי תיק ההוצל"פ למימוש המשאית נפתח בלי לקבל את אישור ביהמ"ש שלכינוס ולכן אין לחייב אותם בשכ"ט עוה"ד שנפסק בו.

4.כי ריבית הפיגורים שיש להוסיף לריבית המוסכמת, על פי חוק הערבות, הינה 0.4% ולא 4%, דבר המקטין את חבותם.

5.כי ריבית ההלוואה צריכה להיות 9.75% (פריים – 0.75% - +9) ולא 13%.

6.כי התובעת רוצה לחייב את הנתבעים בריבית פיגורים גם בגין התקופה שעד ליום מתן צו הכינוס והעמדת יתרת ההלוואה לפרעון מיידי, דהיינו מתאריך 14.12.13 – והנתבעים חייבים בריבית פיגורים רק מיום זה ואילך.

7.כי ערבותם אינה תופסת ביחס לעו"ש ומכאן נובע כי החוב והריבית עליו לא צריכים לחול עליהם.

8.ולבסוף - כי התובעת לא מסרה להם את הפרטים הנדרשים לפי סעיף 22 לחוק הערבות שכותרתו "חובת גילוי" (המפורט בסעיף 1 לתקנות הערבות, התשנ"ח-1998).

7.לאור כל אלה מבקשים הנתבעים שתינתן להם הרשות להתגונן בפני התביעה.

דיון והכרעה:

8בדיון לא הצליח הנתבע 2 להסביר מדוע הוא טוען כי לא קבל מכתב התראה מהבנק, שתאריכו 24.11.13, כאשר בא כוחו כתב מכתב תשובה לתובעת בו התיחס בדיוק למכתב זה.

9.הנתבע 2 טען בכל תוקף כי דבר הגשת התביעה הובא לידיעתו רק בסוף שנת 2014 וכי עד אז לא ידע על קיומה של בעיה.