ת"ת 23130-07-13 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' ליבוביץ

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

עולה מנתוני התיק כי המבקש הגיש התנגדות לביצוע התובענה ביום 11.7.13 כבר אז באיחור.

המבקש היה מיוצג ומועד הדיון הודע לבא כוחו דאז.

בדיון שהתקיים ביום 2.12.13 התקיים הדיון בהעדרו של המבקש ובא כוחו ולפיכך, הבקשה להארכת המועד וההתנגדות שהגיש המבקש – נדחו.

פסק הדין הומצא לב"כ המבקש הן על ידי מזכירות בית המשפט ביום 9.12.13 והן על ידי ב"כ המשיבה כבר באותו יום של הדיון.

ביום 17.2.16 הגיש המבקש בקשה לבטול פסק דין זה.

המבקש טוען בבקשתו כי בא כוחו דאז לא הודיע לו על מועד הדיון ועל מתן פסק הדין אך אינו מציין מתי נודע למבקש עצמו כי ההתנגדות נדחתה וכיצד.

נראה על פניו כי המבקש החליט לטפל בחובותיו לאחר שהזניח זמן רב את הטיפול בהם בשל נסיבותיו האישיות.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת כי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר יש להגיש תוך 30 יום מיום שהומצאה למבקש.

תקנה 528 לתקנות הנ"ל קובעת כי מועד שנקבע בחיקוק רשאי בית המשפט להאריכו רק מטעמים מיוחדים שירשמו.

נקבע בהלכה הפסוקה כי טעם מיוחד יוכר רק אם המחדל בהגשת ההליך במועד נובע עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל- הדין (ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח'. נה (2) 904, עמוד 904).

עוד קבע בית המשפט כי יש להכיר בעקרון הציבורי של סופיות הדיון.

ראה האמור בבש"א 3079/04 באר טוביה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עומרי נגב נח (6) 464, עמוד 464-465:

"אינטרס של הציבור שמערכת המשפט תפעל באופן יעיל ככל האפשר. הרצון שלא למשוך יתר על המידה את ההליכים המשפטיים.. .הוא עניינו של הציבור בכלל ושל בתי-המשפט כמבטאים את רצון הציבור בעניין זה בשל הצורך להבטיח ודאות ויציבות..".

בקשה זו של המבקש היא זו אליה מכוונים דברי בית המשפט.

כבר בהתנגדות הראשונה שהגיש איחר את המועד ועתה איחר את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין למעלה משנתיים ימים ללא הצדקה נראית לעין.