ת"ת 22139-05-16 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' איוב

בעניין: בקשה לסילוק ההתנגדות על הסף

תיק הוצל"פ זה נפתח ביום 4/4/11 לגביית חוב מחודשים ספטמבר 2009 עד ינואר 2010, יתרת ציוד וערך שיורי, סה"כ לאחר תשלומים, שבוצעו לפני יום 25/1/10, הוגשה תביעה ע"ס 5,453 ₪.

בקשות הנתבעת הוגשו ביום 4/5/16 באיחור, בוטלו הליכים מכבידים, ונקבע דיון ליום 25/9/16 (לאחר בקשת דחייה בהסכמה).

התובעת עותרת לביטול הדיון ולדחיית ההתנגדות, מאחר והוגשה באיחור, ללא ציון מועד הידיעה, וכי נימוקיה, תשלומים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, אינם בסמכות בית המשפט, ונדחו כבר ע"י הערכאה המוסמכת, רשם ההוצל"פ.

עיון בבקשה מלמד כי המבקשת אינה מציינת בתצהיר מועדים וסכומים ואת פרטי ההסדר, לו היא טוענת, כנדרש בסדר דין מקוצר. התשלומים, בגינם צירפה קבלות, הופקדו לחשבון ב"כ התובעת בתאריכים 3/12/15 - 1,900 ₪, 13/1/16 - 500 ₪, 8/2/16 – 500 ₪, 2/3/16 – 900 ₪ ו-4/4/16 – 1,000 ₪. שלושת התשלומים הראשונים הוקטנו בדף החשבון, שצורף לבקשה והשניים המאוחרים בימים 9/5/16 ו-15/6/16 בהתאמה (נספח 2 לתגובת ב"כ התובעת בתיק ההוצל"פ). מובן כי בקשת המבקשת לזכות את חשבונה גם בסכום העמלות, ששילמה לבנק הדואר, נדחית.

טענת המבקשת לפניי זהה לטענתה בפני כב' רשמת ההוצל"פ, והאחרונה דחתה את הטענה וקבעה כי כל תשלום, שבוצע, הוקטן בתיק ההוצל"פ, ועדיין נותרה יתרת חוב.

בנסיבות אלה, שהוסתרו מבית המשפט, אני קובעת כי בקשת המבקשת אינה מגלה הגנה ואינה מצדיקה הארכת מועד.

התשלומים, שבוצעו מיום 3/12/15, מעידים על ידיעת המבקשת אודות ההליך למצער ממועד זה, הסכם פשרה לא צורף, ולא נטען תוכנו. גם התשלומים, ששולמו, אינם בסכומים ובמועדים קבועים.

המבקשת לא פירטה הגנה כלשהי בפני התביעה, הודתה בהתקשרות ובהפרתה, שילמה תשלומים בשנים 2009-2010, שנזקפו לזכותה בהגשת התביעה לסכום קצוב, והמשיכה ושילמה תשלומים רק בסוף שנת 2015 ובתחילת 2016, שלא היה בהם לסלק את החוב בתיק ההוצל"פ.

"... נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף בלי לפרט סכומים, חשבונות מסמכים ונסיבות איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן" (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית עמ' 193).

תצהיר הנתבעת ערוך בדיוק באופן שנפסל על ידי הפסיקה. הנתבעת מצהירה ביום 4/5/16 כי נודע לה על החוב "באחרונה", למרות שלמצער החלה לשלם בגינו לעו"ד חמישה חודשים לפני כן. עוד היא טוענת כי משנודע לה על התיק, שילמה את מה שנדרשה, ניתקה את השירות ועברה לחברה אחרת (סעיף 2 לתצהיר). מכתב התביעה ברור כי הניתוק היה בסוף שנת 2009 או לכל המאוחר בתחילת שנת 2010.