ת"ת 20587-01-15

בענין : התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד

1. ביום 13/6/14 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב על סך 454 ₪ (קרן) בגין יתרת חוב של הנתבעת לתובעת. בכתב התביעה צורפו העתקים לא קריאים של טופסי הזמנה, חשבונית מס מיום 29/5/12 על סך 435 ₪ ומכתב התראה מיום 26/2/14 במסגרתו נדרשה הנתבעת לשלם 894 ₪, כולל הוצאות גבייה בסך של 350 ₪.

2.על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבעת ביום 4/9/14.

3.ביום 1/1/15 הגישה הנתבעת התנגדות ובקשה להארכת מועד. עיתוי הגשת ההתנגדות הוסבר בכך שעוד בחודש ספטמבר 2014 שלחה הנתבעת בקשה בטענת פרעתי אותה הגישה לאחר התייעצות עם לשכת ההוצאה לפועל בירושלים. בחודש אוקטובר 2014 ביקשה הנתבעת להפוך את הבקשה בטענת פרעתי להתנגדות. בחודש נובמבר 2014 נשלחה ההתנגדות ללא תצהיר, שהוחזרה לנתבעת. ביום 16/12/14 נשלחה ההתנגדות בצירוף תצהיר. ביום 24/12/14 התקבל מסמך מההוצאה לפועל לפיו יש לצרף בקשה להארכת מועד.

4.לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי במקום 9,173 ₪ אותם היה עליה לשלם לתובעת בהתאם להסכם מחודש מרץ 2011 שילמה סכום כולל של 9,964 ₪ ולכן לא רק שאין לה חוב אלא אף שילמה לתובעת ביתר.

5.ביום 11/5/12 הוגשה תגובת התובעת. באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות נטען כי האזהרה נמסרה לנתבעת כבר ביום 7/8/14 אולם הנתבעת סירבה לקבלה ולכן פנייתה הראשונית ללשכת ההוצאה לפועל היתה באיחור של 3 שבועות. לגופו של עניין נטען כי הסכום הכולל אותו היה על הנתבעת לשלם לתובעת בהתאם לשני ההסכמים בין הצדדים, הוא 10,228 ₪ ויתרת החוב בכרטסת נובעת מחשבונית עבור החודשים מאי ויוני 2012 שלא שולמה. נטען כי הנתבעת השמיטה במתכוון מתדפיסי החשבון אותם צירפה עמוד אחד המתייחס לתאריכים 5-20/6/12, שאם היה מצורף היה מראה שהתשלום של חודש יוני חזר בציון אכ"מ.

6.היום הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת. נטען כי האיחור בהגשת ההתנגדות נבע מחוסר היכרות של הנתבעת עם הליכי ההוצאה לפועל. נטען כי לא ייתכן שבוצעה מסירה של האזהרה ביום 7/8/14 שכן ביום זה שהתה הנתבעת במקום עבודתה בתל-אביב.

7.סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה מסעיף 90 לחוק בתי המשפט ולא מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן הפעלתה אינה מותנית בהוכחת קיומו של טעם מיוחד. על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל הנהנים מחזקת התקינות של הרשות המינהלית, האזהרה נמסרה לנתבעת רק ביום 4/9/14 ולכן הפנייה הראשונה של הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל היתה במועד. לגבי כל השתלשלות העניינים שלאחר מכן לא נסתרה גרסת הנתבעת לפיה מדובר ברצף של שגיאות דיוניות שאינו מצדיק לחסום בפני הנתבעת את שערי בית המשפט ומהווה הסבר סביר לאיחור בהגשת ההתנגדות.

8.לגופו של עניין, לא מצאתי מענה בתגובת התובעת לטענה המפורטת של הנתבעת לפיה שילמה את מלוא הסכומים אותם התחייבה לשלם על פי שני הסכמי ההתקשרות ואף שילמה ביתר סך של 790 ₪. במצב דברים שכזה, גם אם תתקבל טעננת התובעת לפיה התשלום של חודש יוני 2012 בסך של 454 ₪ חזר בציון אכ"מ, עדיין עומדת על כנה טענת הנתבעת לפיה שילמה לתובעת מעבר לסכום הכולל אותו התחייבה לשלם.