ת"ת 20046-08-15 מי רעננה בע"מ נ' ניסנוב

בפני התנגדות שהגיש המבקש לתביעה על סכום קצוב, על סך למעלה מששת-אלפים ₪ שהגישה המשיבה בקשר לחוב נטען של המבקש כלפיה.

לטענת המבקש אין לחייבו בגין שירותי ביוב (אותם הוא לא מקבל) ומשכך החיוב הנתבע אינו נכון ויש לדחות את התביעה.

המשיבה טענה, מנגד, כי החיוב הנתבע מתייחס אך ורק לחשבון מים, וכי נפלה טעות אצל המבקש כאשר סבר שהחיוב כולל גם חיובי ביוב.

עוד טענה המשיבה כי ההתנגדות הוגשה באיחור ניכר, ללא בקשה להארכת מועד ומבלי שהוצג כל טעם מיוחד לכך. עוד נטען כי בדיון הרחיב המבקש את חזית טענותיו נגד המשיבה ואין להתיר זאת.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

בתצהיר התומך בהתנגדות לא מצאתי כל התייחסות לשאלת המועד בו הוגשה (ור' גם החלטת בית המשפט מיום 12.8.15). אמנם, המבקש הגיש "בקשה להארכת מועד ועיכוב הליכים" ביום 16.8.15, אולם בקשה זו לא נתמכה בתצהיר כדין וכל שצוין בה הוא כי "זמן רב אני מבקש חשבון מים לתשלום". לא הוצג בהתנגדות עצמה או בבקשה מאוחרת יותר זו כל טעם לכך שההתנגדות הוגשה באיחור של מספר שנים, ובוודאי לא טעם מיוחד לכך.

אשר על כן, ובשים לב גם לטענות לגופו של עניין ולתשובות שהוצגו ביחס אליהן, דין ההתנגדות להדחות.

ההליכים בתיק הוצל"פ 1803841111 ישופעלו ככל שלא ייפרע החוב בתוך 60 יום מהיום – וזאת בשים לב לטענות שעלו במעמד הדיון בדבר הידברות בין המבקש לבין המשיבה, ולפנייתו לרשות המים.

נוכח כך ולפנים משורת הדין, לא מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, לבד מאלו שייפסקו לטובת המשיבה בתיק ההוצאה לפועל.