ויזל נ' ביתן (אסיר)

הזוכה הגישה לביצוע כנגד החייב תביעה כספית בת 40,000 ₪.

בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה ביום 16/9/2014 (נספח 1 של כתב התביעה).

החייב התחייב לשלם, עפ"י ההסכם, 75,000 ₪, מהם נותרה יתרה כסכום התביעה וזאת לאחר שביקש להפסיק את ייצוגה של התובעת.

שכר הטרחה לא הותנה בתוצאה כלשהי וממילא כך צריך להיות בהליך פלילי ואין בהודעת הפיטורין ששיגר החייב לזוכה כדי לבטל את התחייבותו עפ"י הסכם שכר הטרחה.

ההתנגדות הוגשה באיחור ועמה גם בקשה להארכת מועד.

הבקשה להארכת מועד נסמכת בתצהיר החייב, שעניינו גם בהתנגדות עצמה ובעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

לעניין הארכת המועד מצהיר החייב בסעיף 18, כי מאז נעצר ביום 28/11/2013 ובחודשים האחרונים שוהה הוא בכלא הדרים במשך כל התקופה, טרוד הוא בהליכים פליליים ולא היה מודע לכל ההתנהלות השוטפת של הזוכה כנגדו.

מכתב ההתראה, התובענה והאזהרה נשלחו לבית בו מתגוררת אשתו (מענו), כשהוא עצמו שוהה בכלא ואינו יכול לראות את המסמכים בזמן אמת.

כך גם עצם השהייה בכלא גורם לקושי מובנה לחתום על תצהירים ולהגיש התנגדות.

באשר לטעמי ההתנגדות מאשר החייב, בתצהירו, כי ביום 16/3/2014 חתם על הסכם שכר טרחה עם הזוכה, במסגרתו שכר את שירותיה, על מנת שתייצג אותו בהליך פלילי, בתמורה ל- 75,000 ₪ (כולל מע"מ) אשר ישולמו ב- 15 תשלומים חודשיים שווים, 5000 ₪, כל תשלום.

ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר והוא דומה מאוד לנספח א' של כתב התביעה: שני הנספחים זהים בתוכנם, אולם הנספח שצירף החייב, כולל סימנים בכתב יד, אשר למיטב בדיקתי אינם משנים מן הטקסטים הקבועים, או אלו שנמחקו.

החייב מצהיר, כי כבר במעמד ההתקשרות עם הזוכה הבהיר לה, כי אינו מוכן לחתום על הסדר טיעון ביחס לעבירות שיוחסו לו.