ת"ת 19066-02-15 הלר נ' שלום

1. המשיבה הגישה כנגד המבקשת תובענה כספית על סך של 23,211 ₪ כתמורה בגין מתן שירותים משפטיים שנתנה למבקשת.

המשיבה צירפה לכתב התביעה שני הסכמי שכר טרחה. האחד נחתם ביום 4.10.10 אשר נוסח כהצעה ונושא אישורה של המבקשת כמקבלת ההצעה (להלן: "הסכם א'").

ההסכם השני מיום 3.5.11 נוסח ונחתם באותה הדרך כאמור לעיל (להלן: "הסכם ב'").

בעוד הסכם א' מתייחס לשכר טרחה בגין הליך משפטי כנגד אבישי יונס (להלן: "המעביד"), מתייחס הסכם ב' לתביעה שכנגד של המעביד כנגד המבקשת.

בעוד שהסכם א' קובע שיעורו של שכר טרחה באחוזים מהסכום שייפסק או יתקבל מהמעביד הסכם ב' קובע סכומי שכר בגין כל ביצוע הליך ספציפי באותה תביעה שכנגד.

2. אין מחלוקת כי המשיבה ייצגה את המבקשת בתביעה שהוגשה על ידי המבקשת לתשלום פיצויי פיטורין וסכומים נוספים שהגיעו למבקשת כתוצאה מעבודתה אצל המעביד, אבישי יונס. סכום התביעה עמד על סך של 247,000 ₪.

המעביד הגיש תביעה שכנגד בסך 200,000 ₪ ושתיהן נדונו אצל אותו מותב בבית הדין לעבודה.

לטענת המשיבה הוגשו כל כתבי הטענות ותצהירי עדות ראשית והדיון נועד לשמיעת ראיות באותו מעמד. אלא, ועל כך אין מחלוקת, הוצע על ידי מותב בית הדין, בטרם החל הליך ההוכחות, הצעת פשרה לתשלום סך של 35,000 ₪ והוצאות משפט שלא נקבע סכומם. המבקשת התייעצה עם באת כוחה מחוץ לאולם המשפטים והביעה הסכמתה להצעת הפשרה.

בית הדין נתן תוקף של פסק דין להצעת הפשרה לה הסכימו שני הצדדים, ופסק בנוסף הוצאות משפט לחובת המעביד בסך 7,000 ₪ לאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים בנושא.

3. המשיבה טענה כי המבקשת חבה לה את סכום התביעה שהוא גזירת 30% מהסכום שנפסק בהסכם הפשרה כולל הוצאות משפט וכן הסכומים הנקובים בהסכם ב', בסך 7,070 ₪ ובסה"כ בצירוף מע"מ סך של 23,211 ש"ח.

המבקשת התנגדה וטענה שלל טענות מן היקב ומן הגורן על פני 47 סעיפי תצהיר שהיה צורך בניפוי ארוך וטרחני כדי להבין את הבסיס המשפטי לסירוב בתשלום.

המבקשת טענה בסעיף 7 לתצהיר המתוקן כי בטרם חתמה על הסכמי שכ"ט עם המשיבה ציינה בפניה כי למיטב ידיעתה המעביד הוא אדם המסובך כלכלית, שרוי על סף פשיטת רגל כך שיתכן ויווצר קושי בגביית תשלומי הפיצויים ו/או זכויות סוציאליות נוספות המגיעות למבקשת בשל פיטוריה הפתאומיים. המבקשת טוענת כי בתשובה ענתה לה המשיבה: "אל תדאגי.." זאת ותו לא.

המבקשת מודה בהתחייבותה על פי הסכם שכ"ט א' ומסכימה כי המשיבה פעלה להגשת כתב תביעה כנגד המעביד וכי ביום 21.4.13 נקבע מועד דיון אשר מסיבה בלתי ידועה לה לא התנהל כדיון הוכחות לגופו של כתב התביעה והסתיים בפשרה לפיה ישלם המעביד למבקשת סך של 35,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪.

המבקשת מודה כי התחייבה לתשלום על פי הסכם ב' לשלם למשיבה סך של 7,070 ₪ תמורת הכנת כתב תשובה בתביעה שכנגד שהגיש המעביד נגדה כאשר שכר זה כולל הכנת תצהיר עדות ראשית וייצוג בדיון ככל ויתקיים.

4. בהמשך טוענת המבקשת כי הינה אישה פשוטה העובדת למחייתה כספרית, שכירה ואינה בקיאה בלשון עדינה בנבכי החוק וההליכים המשפטיים (סעיף 13 לתצהיר ההתנגדות המתוקן) ולכן פנתה למשיבה לשם מימוש פסק דין הפשרה שניתן לאחר שלא קיבלה כל סכום שהוא מאת המעביד. אלא שהמשיבה הודיעה לה כי אינה עוסקת בגבייה ומימוש פסקי דין בהוצאה לפועל וכי תפנה לעו"ד המתמחה בכך. המשיבה אף דרשה מהמבקשת תשלום שכר טרחתה על פי המוסכם וזאת לתדהמתה של המבקשת, לטענתה, בטרם קיבלה כספים כלשהם מאת המעביד.