ת"ת 18471-03-15

המבקש הגיש התנגדות לביצוע תביעה בתיק ההוצל"פ שבכותרת, ועמה גם בקשה להארכת מועד להגשתה.

ביום 9/3/15 נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 13/7/15.

יום לפני מועד הדיון הנ"ל, הוגשה בקשה לביטול הדיון ולמתן תוקף של פסק דין בהסכם פשרה, אשר הוגשה ע"י התובע כשהיא חתומה ע"י ב"כ שני הצדדים.

משכך היה, בוטל הדיון וניתן פסק דין בהתאם למבוקש.

ביום 29/7/15 הגיש המבקש "בקשה לתיקון פסק דין ו/או בקשה לביטול פסק הדין", על גבי 11 עמודים אשר תמציתה "...פגם מהותי ו/או הטעיה בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין..." וכן מבוקש, להורות על מחיקת 4 מילים ("על חשבון עו"ש בלבד") שהוספו ע"י ב"כ המשיב בלא ידיעה ובלא הסכמתם של ב"כ המבקש והמבקש.

הבקשה נסמכת בתצהיר ב"כ של המבקש, עו"ד אמיר מסארווה, המצהיר מדוע הגיעו הצדדים לפשרה (בעיקר מכדי לחסוך מזמנם ומזמנו של בית המשפט), והודות התדהמה שאחזה במצהיר למקרא 4 המילים המודגשות שדלעיל אשר הוספו בלא ידיעתו לנוסח הפשרה, בכתב יד. בהמשך מוצהר דיאלוג בין ב"כ המבקש לגב' ליטל ממשרד ב"כ הזוכה וקביעה (משל הייתה זו עובדה להצהיר עליה – ש.ר.) לפיה הסכם הפשרה אושר ע"י בית המשפט מתוך טעות, וכן הצהרה אודות לקויות אלו ואחרות בהסכם הפשרה אשר אינו כולל את מלוא הפרטים לשיטת המצהיר, ועל כן, נטול תוקף הוא.

תשובת הזוכה (על גבי 18 עמודים) מציעה לדחות את הבקשה. מצרפת מסמכים שונים לסמוך את הצעתה ומציינת בין היתר, קורותיה של התדיינות בין הצדדים כאן, בבית משפט בחיפה, שם הגיעו הצדדים להסדר בו אין הנתבע עומד. (מה עניין שמיטה להר סיני...? לכותב הפתרונים – ש.ר.).

התשובה עטורה בביטויים ערכיים מיותרים (לטעמי) כגון: עזות מצח, סילוף של ממש וכדומה. התשובה מייחסת לב"כ המבקש שינויים שערך הוא עצמו, על גבי הסכם מודפס שנשלח אליו לחתימה ע"י ב"כ הזוכה שעניינה בביטול עיקול (ראה נספח 1 לתשובה, תדפיס מבנק הפועלים) ובהמשך נחתם הסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט, עליו הוסיף גם ב"כ הבנק בכתב ידו את שהוסיף ושלח אותו לחתימת ב"כ הנתבע (נספח 2).

את המיוחס בסעיף 8 לבקשה לעו"ד ליטל כרמלי (הבטחה לב"כ הנתבע כי העיקול יוסר) מכנה התשובה שקר וכזב, נטול אחיזה במציאות ומקורה במוחו הקודח של ב"כ הנתבע.