ת"ת 18374-02-16 א.ר. לייזר ליין בע"מ נ' ג'יניאו

לפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב על סך 342 ₪.

1. המבקש הזמין מהמשיבה מחסנית צבע עבור מדפסת. הוא לא שאל מהי העלות של המוצר ועולה מהטיעון שהובא על ידו שגם לא נאמר לו מהי עלות המוצר. ביום 14.4.215 הפיקה המשיבה חשבונית ובסמוך לאותו המועד סיפקה את המוצר למבקש, ביחד עם החשבונית. המבקש קיבל את המוצר וחתם על החשבונית. הוא סבר שמדובר במחיר בלתי סביר עבור המוצר ועוד ביום 15.4.2015 פנה ורכש מחסנית צבע אצל גורם אחר, בעלות של 159.99 ₪. ביום 4.5.2015 ביטל המבקש את העסקה, במסגרת מכתבו אל המשיבה, בו הוא מבקש לתאם עמו מועד להשבת מחסנית הצבע. אין מחלוקת שהמשיבה נתנה הסכמתה לביטול העסקה, אלא שהצדדים היו חלוקים בשאלה מי יישא בעלויות הכרוכות במשלוח. המבקש ביקש שהמשיבה תישא בעלות. המשיבה ביקשה שהמבקש הוא שיישא בעלות. כעולה מהתמליל שהוגש, המשיבה הסכימה לדאוג להסדרת המשלוח, בכפוף לכך שהמבקש ישלם לה את עלות השליחות ע"ס 30 ₪. המבקש סירב. המוצר נותר ברשותו (הוא הובא לדיון) והמשיבה הגישה את התביעה.

2. לאחר בחינה של התביעה וכתב ההתנגדות, ממצאי חקירתו של המבקש וסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין ההתנגדות להידחות.

3. הפירוט העובדתי שנמסר בהתנגדות הוא חלקי ביותר. המבקש לא ציין מהי העילה על פיה הוא זכאי היה להשיב את המוצר (נתתי דעתי לעובדה שהמשיבה הסכימה להחזרתו) מבלי להסדיר את אופן העברתו אל המשיבה, על חשבונו. המבקש הוא עורך דין. מחסנית הצבע הוזמנה על ידו לצרכי עבודתו כעורך דין. ספק אם המבקש הוא "צרכן" לפי סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הצרכן). אף בהנחה שהמבקש הוא בבחינת "צרכן", אין מקום לקבל את ההתנגדות. אין מדובר בעסקת רוכלות (המבקש הוא שפנה אל המשיבה והזמין ממנה את המוצר; סעיף 8 לחוק הגנת הצרכן). מדובר בעסקת מכר מרחוק (לפי סעיף 14ג(ו) לחוק הגנת הצרכן). ביטולה אמור היה להיעשות בתוך 14 יום (סעיף 14ג(ג)(1)). הביטול נעשה במועד מאוחר יותר (רק ביום 4.5.2015). אף בהנחה שהביטול נעשה במועד, הרי שהחובה להשיב את המוצר הוטלה בדין על הצרכן (המבקש) (סעיף 14ה(ב)(2) לחוק הגנת הצרכן: "קיבל הצרכן את הנכס נושא העסקה או החוזה, יחזירו לעוסק במקום עסקו, והוא הדין לגבי נכס כלשהו שקיבל הצרכן בעקבות עשיית העסקה או החוזה") ולא על העוסק. בהנחה שקיימת תחולה להוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן – התקנות), הרי שמעבר לעובדה שעל הביטול – מטעמים של חרטה – להיעשות תוך 14 יום ממועד קבלת המוצר (תקנה 2(1) לתקנות), על הצרכן היה להחזיר את המוצר למשיבה (תקנה 2 רישא לתקנות). התקנות אינן מטילות על העוסק חובה לשגר שליח אל הצרכן לצורך קבלת המוצר שהצרכן מבקש להחזיר.

4. לא הונחה אפוא תשתית עובדתית לפיה זכאי היה המבקש לדרוש מהמשיבה לשלוח אל משרדו שליח לצורך איסוף המוצר. ככל שיש לראות בטענות שהועלו במכתבו מיום 4.5.2015 של המבקש למשיבה חלק מהטענות בהתנגדות, אין לראות בהן משום טענות המקימות הגנה. העובדה שהמשיבה בחרה למכור למבקש מוצר במחיר יקר יותר מהמחיר אצל ספק אחר אינה עילה לביטול העסקה, שהרי מדובר בטעות בכדאיות העסקה בלבד. למעלה מהדרוש, אציין שהמבקש לא הניח תשתית מספקת לפיה מדובר במוצר זהה מבחינת האיכות.

5. על כן, ההתנגדות נדחית. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם. בנסיבות העניין, בשים לב לתוכנו של המסרון ששגרה המשיבה אל המבקש – במסגרתו נטען שפרטי המבקש יועברו לצד שלישי (דן אנד ברדסטריט) על מנת שניקוד האשראי של המבקש ייפגע – בחרתי להעמיד את ההוצאות בשיעור נמוך, על סך 600 ₪ בלבד. התשלום ייעשה בתוך 30 יום.