ת"ת 18098-10-13 בנק לאומי נ' אחלם

לפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב ובקשה להארכת מועד להגשתה.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת בגין יתרת חובה בחשבון העו"ש בסך 2,161 ₪ ובגין הלוואה בסך 22,000 ₪ מיום 25/11/10, שיתרתה למועד הגשת התביעה הינה 15,875 ₪ והפיגורים הינם בסך 3,814 ₪. סה"כ סכום התביעה ליום 6/12/12 הינו 21,850 ₪. לכתב התביעה צורף רק הסכם תנאים כלליים, שתאריכו לא ברור, דף חשבון בחשבון העו"ש, דפי חשבון בחשבון ההלוואה ולוח ריבית.

המבקשת טוענת כי ניהלה את החשבון בבנק מגיל 18, כשאביה, מר הייב עומר היה מיופה כח בחשבון, וניהל חשבונות נוספים בסניף. המבקשת מציינת כי לא היתה קשורה לחשבונו של אביה, אלא לאחר שהלה לא עמד בהתחייבויותיו העביר המשיב את חובו של האב לחשבונה של המבקשת, אף שהיא מעודה לא ביקשה זאת, ולא ביקשה את ההלוואה נשוא התביעה. המבקשת מצהירה גם שכשבע שנים לפני הגשת התצהיר ביקשה לסגור את החשבון, נאמר לה כי כך ייעשה והיא החלה לנהל חשבון אחר בבנק הפועלים, ולא נודע לה דבר אודות החשבון עד שהחל המשיב לנקוט נגדה בהליכי הוצל"פ מתקדמים. אבי המבקשת הגיש גם הוא תצהיר בעניינים הנוגעים אליו.

נימוקי הבקשה להארכת מועד לא היו ברורים, שכן המבקשת מצהירה כי כאשר קיבלה את כתב התביעה פנתה עם אביה ללשכת ההוצל"פ והעלתה את טענותיה, ולאחר מכן החלה לקבל עיקולים. בתצהיר המתוקן, שהוגש לפי החלטתי, הצהירה המבקשת כי עם קבלת כתב התביעה מסרה את המסמכים לאביה, וכי פנייתה ללשכת ההוצל"פ נעשתה רק לאחר קבלת העיקולים. עיון בתיק מלמד כי האזהרה נמסרה ביום 4/3/12, והבקשות הוגשו ביום 2/10/13, כלומר באיחור משמעותי.

בדיון, שהתקיים לפניי ביום 9/2/14, נחקרה המבקשת קצרות, ונמצא כי לא התעניינה בטיפולו של אביה בעניין התביעה, כי הובאה בפני ראש ההוצל"פ בצו הבאה כבר ביום 11/2/13 וכי עיקול המשכורת בוצע כבר ביום 27/2/13 (מש/1).

בדיון נחקר גם אבי המבקשת, אישר כי פתח לה חשבון בשנת 2001, והיה בו מיופה כח. מר הייב לא תמך בטענת המבקשת לפיה הוא טיפל בתיק לאחר הגשת התביעה, וטען כי רק כאשר באה המשטרה וההוצל"פ רץ עימה ללשכת ההוצל"פ, על מנת להגן על בתו. עוד השיב בחקירה הנגדית כי בחודש מאי 2013 נוהל מו"מ בינו לבין המשיב, והוא טען נגד העברת החוב שלו לחשבון בתו.

לאור טענות ב"כ הצדדים בדיון, ומאחר ואין לי גישה ישירה לכל תיק ההוצל"פ, הוגשו לי לאחר הדיון, לפי החלטתי דף חשבון ופרוטוקול צו ההבאה מיום 10/2/14.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, אני מוצאת כי לא הובא טעם מיוחד להארכת מועד, שנקבע בחיקוק אף לא טעם סביר.

המבקשת מאשרת קבלת כתב התביעה ומתיק ההוצל"פ עולה כי הדבר היה כבר ביום 4/3/12. אבי המבקשת, מר עומר הייב, לא תמך בטענתה לפיה העבירה את התביעה לטיפולו וסמכה עליו כי יעשה כן, אלא התחמק בחקירה, וטען כי רק לאחר שהגיעו נציגי לשכת ההוצל"פ והמשטרה פנה עימה ללשכת ההוצל"פ "כאשר באה המשטרה וההוצל"פ, רצתי להגן על הבת שלי, כי זה חוב שלי ולא שלה. רצנו לשופטת וכו'" (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 21-22, ויש לקרוא את החקירה הנגדית משורה 15 ולראות כיצד המצהיר נמנע למאשר את הטענה לפיה טיפל בעניין לפי בקשת בתו). המצהיר גם מנמק את התנהלותו: "...זה יהרוס לה את החיים עם בעלה".