ת"ת 17972-10-15 מועצת הצמחים המועצה לייצור צמחים ולשיווקם נ' ג'נאים

1.לפניי התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב שעילתה בחיקוק, ואשר לשיטת התובעת הוגשה בגין היטל המגיע לה מאת התובע על פי הוראות סעיף 36 לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק)(היטלים), התשל"ג-1973 ולתקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), (היטלים) התשס"ז- 2007.

לטענת התובעת בכתב תביעתה חייב הנתבע, בהתאם לפנקסיה, סך כולל של 14,443 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, בגין היטלים לשנים 2014-2015 וזאת - בהיותו 'מגדל או משווק' כהגדרתו בחוק ובתקנות.

2.טענות הנתבע:

החיוב ו/או ההיטל הנטען ע"י התובעת והמוכחש על ידו, נגזר מסעיף 36 לחוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973 (להלן: החוק) ובהתאם לתקנות מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים) התשס"ז-2007 (להלן: התקנות). הנתבע טוען כי סעיף 36 לחוק מועצת הצמחים ,סעיף קטן (א), אינו חל עליו ואין להטיל עליו כל היטל בהסתמך על סעיף זה, וזאת מאחר והנתבע איננו "מגדל" ואיננו "משווק מורשה" ואף איננו "יצואן" כמשמעות מונחים אלה בכללי מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (היטלים) התש"מ-1980.

3.בדיון שהתקיים ביום 3.7.2016, הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן:

א.אין מחלוקת שהנתבע איננו מגדל ואיננו משווק פרי זית.

ב.בשאלה המשפטית קרי "האם חלה על הנתבע, המפעיל בית בד, החובה לשלם את

ההיטל נשוא התביעה אם לאו?" יסכמו הצדדים וביהמ"ש יכריע כאן.

ג.ככל שימצא ביהמ"ש כי חלה החובה על הנתבע, כי אז תינתן לנתבע רשות להתגונן

בשאלת גובה החיוב בלבד.

ד.בכל הנוגע לבקשת הרשות להתגונן, לא יפסוק ביהמ"ש הוצאות בנפרד.

4.על פי ההסכמות, התובעת הגישה סיכומיה ראשונה וטענה שם כי על פי החלטת הוועדה הענפית, אשר הוקמה בחוק, מיום 7/4/14 יעבירו בתי הבד את ההיטל עבור זיתים שנמסרו לבית הבד החלה ממעונת המסיק 2014-2015. לשיטתה בעקבות החלטה זו התקיים כנס הסברה במשרד החקלאות בחדרה ודרך גביה זו הוסברה לבעלי בתי הבד באזור. מכתב דרישה נשלח אל בתי הבד ובו הסבר בנוגע לאופן הגביה ולשיעור ההיטל.

עוד טענה התובעת כי נפלה שגגה בטיעוניו של הנתבע, כאשר טען כי חוק מועצת הצמחים לא חל עליו בהיותו תעשיין, שכן תיקון 8 לחוק מוסיף בהגדרה את המילה "תעשיין" וזה מוגדר כ"מי שעוסק או חלק מעסקו בייצור מוצרי צמחים", וייצור שמן הינו ייצור מוצרי צמחים הבא מן הזית.