ת"ת 17845-08-15 עירית ירושלים נ' עמוס

בהמשך לדיון היום, אני קובע כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות להתקבל.

האזהרה הומצאה, כך על פי הנטען, לידי בן דוד של המבקשת.

מבלי להידרש ליתר טענות הצדדים לעניין זה, הרי שמסירה לבן דוד, אינה בגדר מסירה כדין (ת"א (י-ם) 6080/04 בן ציון כהן נ' יששכר שלמה יונה, בשילוב עם סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995).

מטעם זה, הואיל והאזהרה לא הומצאה כדין, יש לקבל את הבקשה להארכת מועד (המשיבה טענה גם כי המבקשת ידעה על התביעה בשלב מוקדם יותר הואיל וננקטו נגדה הליכים, אך טענה זו נטענה באופן כללי והוכחשה (לעניין ידיעתה על ההליכים שננקטו) על ידי המבקשת).

אשר להתנגדות גופה, הרי שטענות ההגנה של המבקשת לוקות בחולשה יתרה.

כך, המבקשת לא הכחישה כי החזקה בנכס מושא התביעה במשך חלק מתקופת החוב (תקופה של 8 חודשים); לא הכחישה כי לא מסרה הודעה בדבר שינוי מחזיקים למשיבה; ולא הכחישה כי לא נקטה בהליך של השגה – הליך שבו היה עליה לנקוט על פי דין בכל הנוגע לטענת "איני מחזיק" – טענה שבית משפט זה ברגיל אינו נדרש לה.

בנסיבות שפורטו אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומקבל את התביעה בכל הנוגע לתקופה שלגביה אין חולק כי החזיקה המבקשת הנכס – תקופה של 8 חודשים שסיומה ביום 20.4.2011 (לעניין זה לא ראיתי מקום לקבל את טענת ההגנה שלפיה אחזקה לתקופה של פחות משניים עשר חודשים אינה מחייבת בתשלום ארנונה).

המשיבה רשאית להגיש פסיקתא לחתימה בכל הנוגע לתקופה זו.

אשר ליתרת התקופה, חרף חולשת טענות ההגנה, הואיל והכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו נדרש לבחון את טיב ראיותיו ואת מהימנות גרסתו של המבקש, אלא עליו להניח שטענותיו נכונות, לבחון אם הן מהוות הגנה אפשרית, וככל שכך, ליתן לו רשות להתגונן, ובשים לב לכך שטענות המבקשת (גם אם טרם נקטה בדרך זו) עשויות לאפשר לה זכות חזרה, לרבות באמצעות הגשת הודעה לצד שלישי, למחזיקים אחרים או נוספים בנכס, אני מורה על קבלת ההתנגדות, בכפוף להפקדת סך של 7,000 ₪ בקופת בית המשפט (בנוסף לסכום שאותו על המבקשת לשלם במסגרת פסק הדין החלקי).