ת"ת 16855-07-14 פז נ' בן-חמו כלפון

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

התובע, הוא עורך דין, הגיש תביעה בהליך של סדר דין מקוצר בגין שכר טרחה שחייבת לו לטענתו הנתבעת בשל ייצוג משפטי שאין חולק שניתן לה.

בין התובע לנתבעת היו יחסי עובד מעביד שהסתיימו ככל הנראה במרץ 2012. התובע ייצג את הנתבעת בעניינים משפטיים שונים ובין היתר בתביעה שהגיש נגדה צד ג', מר רונן שטרן – הוא הייצוג בגינו הוגשה התביעה.

במהלך חקירתה על תצהירה, לא הכחישה התובעת השירות המשפטי שניתן, ואישרה שעל-פי הסכם שכר הטירחה שנחתם בין הצדדים – הן בנוסחו הראשון והן בנוסחו החתום השני – אכן היה מקום לכאורה לאשר את חישוב שכר הטרחה שתבע התובע. ואולם, הגנתה של הנתבעת מתמקדת באמירה בעל-פה של התובע שהיה בה לטענתה לשנות מהסכם שכר הטירחה שנחתם.

על-פי הסכם שכר הטרחה שצורף לכתב התביעה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ + מע"מ (להלן: הרכיב הראשון); בנוסף, סך של 1,000 ₪ בגין כל דיון (להלן: הרכיב השני); ובנוסף, 5% מכל סכום שיופחת מסכום התביעה (בין בפשרה ובין בפסק דין) (להלן: הרכיב השלישי). (להלן יכונו יחד: שכר הטירחה המוסכם).

הצדדים למעשה חלוקים בדבר חבותה של הנתבעת כלפי התובע לגבי הרכיב השלישי.

תביעת מר שטרן נגד הנתבעת נקבעה לשמיעת הוכחות בפני השופטת רוטקופף בבית משפט זה. על-פי גירסת שני הצדדים בדיון שנקבע להוכחות המליצה השופטת רוטקופף למר שטרן לחזור בו מתביעתו. מר שטרן הסכים להצעת בית המשפט ואולם התנה הסכמתו בויתור מצד הנתבעת על הוצאות משפט.

לטענת הנתבעת, לאחר המלצת השופטת רוטקופף והתניית ההסכמה מצד מר שטרן, ביקשה שהות להתייעץ עם התובע שייצג אותה. לטענתה, שאלה את התובע מה המשמעות של ההצעה והתובע הסביר כי לפי המלצת השופטת רוטקופף אין טעם בהמשך קיום ההליך; ולגבי שכר הטירחה המתחייב טוענת הנתבעת כי התובע הסביר לה שלא תידרש לשאת בשכר טרחה נוסף מעבר למה ששולם עד אותה עת. מכאן סברה הנתבעת כי לא תחוייב בגין הרכיב האמור של 5% מכל סכום שיופחת מסכום התביעה.

יודגש כי התובעת אינה מכחישה חבותה ל- 5,000 ₪ + מע"מ (הרכיב הראשון) וכן בתשלום של 1,000 ₪ לכל דיון (סה"כ 2 דיונים – הרכיב השני) (עמ' 1 לפרוט', שורות 28 -29). יצויין כי נכון למועד דיון ההוכחות בפני השופטת רוטקופף, טרם הסדירה הנתבעת חובה לתובע בגין שני רכיבים אלה.

במסגרת חקירתה של הנתבעת על תצהירה ביקש בית המשפט זה מהנתבעת להבהיר טענתה מדוע היא סבורה שאינה צריכה לשאת במלוא שכר הטירחה על-פי הסכם שכר הטירחה. הנתבעת אמרה כי טענתה היחידה היא שלאחר הדיון אצל השופטת רוטקופף אמר לה התובע בפירוש כי "כל מה ששילמתי עד עכשיו, בזה זה נסגר ונגמר ואין יותר מה לשלם [...] ולמעשה הוטעינו לחשבו שלא נצטרף לשאת ביותר שכר טרחה" (עמ' 2 לפרוט', שורות 5 – 9). בית המשפט שב וביקש כי הנתבעת תבהיר טענתה וזו חזרה על אותה טענה (עמ' 3 לפרוט', שורות 10- 13).

בנסיבות אלה, כל שאר טענות הנתבעת בכתב ההתנגדות הסתברו לאחר חקירתה כלא רלוונטיות להגנתה ויש לדחותן.

הנתבעת טענה במסגרת חקירתה שאמירתו של התובע, ולפיה היא פטורה מיתרת תשלום שכר הטירחה, נאמרה בנוכחותה, בנוכחות בן זוגה ובנוכחות מתווכת הדירה; וכי תוכל איפוא להביאם לעדות כדי להבהיר הדברים שנאמרו, עליהם מסתמכת הגנתה.