ת"ת 16846-07-14 רקח נ' רוכסר

המשיב שהוא עורך דין, הגיש נגד המבקש בהוצאה לפועל בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב מכוח הסכם שכר טרחה שלטענתו נחתם בין הצדדים, וזאת בגין ייצוגו של המבקש בהליך של בקשה לצו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה.

על-פי הסכם שכר הטרחה שהוצג התחייב המבקש לכאורה לשלם למשיב סך של 10,000 ₪ + מע"מ.

בהתנגדותו טען המבקש כי אמנם ביקש המשיב את הסך האמור בשיחות מקדימות בינם, ואולם לאחר שהמבקש ואחיו אמרו למשיב כי לא יהיה ביכולתם לעמוד בסכום האמור, הפחית המשיב את שכר טרחתו לכדי 5,000 ₪ ואף למטה מכך. ואולם, בסופו של דבר כשהגיע עם אחיו למשרדו של המשיב לשלם יתרת חובו, דרש המשיב ממנו את מלוא הסכום של 10,000 ₪ + מע"מ וזאת בניגוד לאמירתו.

עוד טען המבקש כי אמנם חתימתו מתנוססת על גבי הסכם שכר הטרחה שהוצג, ואולם, הוא אינו יודע מתי חתם עליו ויתכן כי הוחתם עליו בלי משים, תוך כדי החתמתו על מסמכי ייפוי כוח ותצהיר. תוך כך העלה המבקש טענה לעושק ו/או מרמה ו/או הטעייה ו/או חוסר תום לב ו/או כפייה.

לאור כך סבור המבקש כי אין לחייבו במלוא הסכום; וכי בשלב זה יש בכך כדי להצדיק מתן רשות להתגונן מפני התביעה.

יצויין כי למבקש טענות שונות כלפי המשיב ובינן: כי המשיב לא נתן קבלה בגין תשלום ראשוני של 3,000 ש"ח שנתן לו, אלא אך בעבור חצי שנה מיום התשלום; כי הבטיח לו המשיב שיביאו לבית דין רבני או אזרחי ולא כך היה. יוער לעניין זה כי הוסבר למבקש במהלך הדיון בהתנגדותו, שהגשת צו הגנה בבית משפט לענייני משפחה, היא הבאתו בפני בית משפט אזרחי; כי עו"ד רוקח עצמו לא ייצג אותו באחד הדיונים, אלא שלח עורכת דין אחרת ממשרדו; כי הדיון בצו ההגנה היה קצר ומשכך אינו מצדיק תשלום שכר טרחה גבוה של 10,000 ₪ + מע"מ; וכי למעשה סבר שעו"ד רוקח יוכל להשיג עבורו הישגים טובים יותר בסכסוך המשפחתי שיש לו, וזאת בהסתמך על הבטחותיו של עו"ד רוקח, אלא שהדבר לא התממש בסופו של דבר.

ויובהר, אף אחת מהטענות האמורות אינה בגדר טענה היכולה לבסס טעמי התנגדות לתובענה.

הלכה היא כי כדי שתינתן למבקש רשות להתגונן, עליו להציג ולו ראשית ראייה, שיהיה בה כדי אפשרות להצליח בהגנתו, ובלבד שאין מדובר בטענה בעלמא (דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה 197 (מהדורה תשיעית, 2008)).

ראשית יובהר שיש לדחות טענתו המקדמית של המבקש שהתובענה אינה ראויה להידון בסדר דין מקוצר (הטענה עולה מסע' 2 – 4 לתצהיר המבקש). אין חולק כי על הסכם שכר הטרחה מתנוססת חתימתו של המבקש באופן שיש בו לכאורה לקשור את המבקש לחבות. בנסיבות אלה יש לדחות הטענה כי התובענה אינה נתמכת בראיה בכתב כדין וכי אינה מתאימה להליך בו הוגשה.

לגופו של עניין, טענתו של המבקש היא כי המשיב הבטיח להפחית לו בגובה שכר הטרחה שהתבקש מראש, בין אם בשיחה מקדימה ובין אם במהלך הפגישה בין הצדדים, כשלהבטחה זו היה עד גם אחיו. לטענה זו מצטרפת הטענה כי המשיב לא הסב תשומת לבו של המבקש שהוא מחתים אותו על הסכם שכר טרחה, ומשכך למעשה לא ידע שהוא אכן חתם על גבי אותו מסמך.

לגבי טענות אלה לא ניתן לקבוע מקדמית כי מדובר בהגנת בדים, אלא ראוי כי תתברר גירסתם הסותרת של שני הצדדים; ולפיכך יום מקום ליתן למבקש להתגונן בגינן.

יחד עם זאת, מאחר שהמבקש עצמו טען כי סבר ששכר הטרחה שסוכם עמד על כ-5,000 ₪ (עמ' 1, ש' 25 – 26 לפרוט'), הרי שבנסיבות אלה אין טעמי ההתנגדות רלוונטיים לגובה סכום זה ולפיכך על המבקש להשלים ולשלם לתובע סך כולל של 5,000 ₪ + מע"מ בניכוי סך של 3,000 ₪ שכבר שולמו. וכך אני מורה.

הרשות להתגונן ניתנת איפוא לגבי יתרת סכום התביעה.

אשר על כן:

1. ניתן בזה פסק דין המחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 5,000 ₪ + מע"מ בניכוי סך של 3,000 ₪ שכבר שולם. התשלום יבוצע תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.