ת"ת 15827-03-15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' דעס

1.ביום 14.05.14 הגישה התובעת לביצוע לשכת ההוצל"פ בחיפה תביעה על סכום קצוב על סך 13,539 ₪ המורכבת משלוש חשבוניות שוטפות שהופקו בחודשים 12.13-02.14, שש חשבוניות ציוד שהופקו במועדים שונים בשנת 2013 והוצאות גבייה בסך של 874 ₪ להן זכאית התובעת, לטענתה, מכוח ההסכם בין הצדדים. לכתב התביעה צורף הסכם מיום 29.10.13 הנחזה להיות חתום על ידי מוחמד ומכתב התראה מיום 09.03.14 שנשלח בדואר רשום לנתבע ביום 13.03.14. כמו כן, צורף מצב חשבון על בסיסו פירטתי את מרכיבי סכום התביעה.

2.לפי נתוני תיק ההוצל"פ, בוצעה מסירה מלאה של האזהרה לנתבע ביום 06.08.14.

3.ביום 02.03.15 הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד.

4.באשר לעיתוי הגשת ההתנגדות, טוען הנתבע כי האזהרה לא נמסרה לו עד עצם היום הזה. הנתבע טוען כי נודע לו על בקשת הביצוע לאחר שקיבל הודעה מהבנק כי הוטלו עליו עיקולים במסגרת תיק ההוצל"פ. הנתבע טוען כי פנה ללשכת ההוצל"פ וקיבל העתק צילומי מהתיק, לרבות השטר נשוא הבקשה. זה המקום לציין כי מדובר בתביעה על סכום קצוב ולכן לא ברור לאיזה שטר מתכוון הנתבע בתצהירו.

5.לגופו של עניין, טוען הנתבע כי לא התקשר עם התובעת בהסכם למתן שירותי תקשורת ולא התחייב לשלם עבורם. הנתבע טוען כי מעולם לא היה בסניפי התובעת ולא חתם על מסמך כלשהו, כאשר החתימה המופיעה על ההסכם היא מזויפת.

6.ביום 26.05.15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. לתגובה צורפו מסמכים המלמדים כי מכתב ההתראה שהעתקו צורף לתביעה נמסר ליעדו ביום 18.03.14. כמו כן, צורף העתק של אישור המסירה של האזהרה ותצהיר מוסר, מהם עולה כי האזהרה נמסרה לאימאן, גיסתו של הנתבע, העוטה כיסוי ראש מלא ואשר סירבה לחתום על אישור המסירה. כמו כן, נטען כי כבר ביום 09.03.14 שוחח נציג ב"כ התובעת עם הנתבע והבהיר לו כי אם לא ישלם את החוב, תוגש תביעה ללשכה להוצל"פ. בשיחה נוספת מיום 11.03.14 הודיע הנתבע לנציג ב"כ התובעת כי אין לו יכולת כלכלית להסדיר את החוב. ביום 28.04.14 סיכם נציג ב"כ התובעת עם הנתבע כי החוב יוסדר לכל המאוחר תוך יומיים. כיוון שהחוב לא הוסדר, הוגשה תביעה ללשכת ההוצל"פ. נטען כי ביום 11.08.14 פנה הנתבע אל ב"כ התובעת והודיע כי בכוונתו להגיע למשרדי ב"כ התובעת כדי להסדיר את החוב. שיחות בעניין זה התקיימו גם במועדים נוספים מיום 19.08.14 עד ליום 10.02.15, כמפורט בסעיפים 7-8 של התגובה. נטען כי במשך כל התקופה הנ"ל בוצעו כנגד הנתבע הליכי גבייה שונים שכללו עיקולי צד ג', עיקול רכב, צו עיכוב יציאה ועוד. לפיכך, נטען כי אין הסבר מניח את הדעת ומפורט לעיתוי הגשת ההתנגדות ובוודאי שאין טעם מיוחד. עוד נטען כי אין ממש גם בטענות הנתבע לגופו של עניין, שכן הנתבע התקשר עם התובעת בהסכמים ביום 21.02.13, במסגרתם הציג את תעודת הזהות שלו ומסר הוראת קבע לחיוב חשבונו בבנק הפועלים בטירה. נטען כי הנתבע שילם בעבור שירותי התובעת עד חודש נובמבר 2013, כאשר דרישות התשלום לא כובדו בשל היעדר כיסוי מספיק. בשלב זה דאג הנתבע להסדיר את החוב שנוצר בתשלום במזומן. לפיכך, מבוקש לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות.

7.תגובת התובעת הומצאה לב"כ הנתבע ביום 27.05.15. ב"כ הנתבע לא טרח להשיב לאמור בתגובה עד עצם היום הזה.

8.לאור האמור בהחלטתי מיום 26.05.15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

9.סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה מסעיף 90 לחוק בתי המשפט ולא מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן הפעלתה אינה מותנית בהוכחת קיומו של טעם מיוחד. במקרה שלפניי לא עמד הנתבע ברף הנדרש כדי להסביר את עיתוי הגשת ההתנגדות. הנתבע, חרף היותו מיוצג, התעלם מנתוני תיק ההוצל"פ, אשר נחשפו בתגובה ומלמדים על ידיעה ממשית של הנתבע על קיומו של התיק זמן רב לפני הגשת ההתנגדות, הן בעקבות המצאת האזהרה לגיסתו של הנתבע והן בעקבות הליכי הגבייה שננקטו והפניות של הנתבע בעניין זה למשרד ב"כ התובעת.