ת"ת 15721-12-14 ידיד נ' רווח

1.תביעה לתשלום שכ"ט בסך כולל של 1,448 ₪, המהווים 10% מסכום המענק בגובה 2,556 יורו, שקיבל הנתבע כתוצאה מטיפולו של התובע בתביעתו לקרן הסיוע באמצעות וועידת התביעות של העם היהודי, הפועלת בנושא הענקת מענקים והטבות לזכאים למול ממשלת גרמניה.

אף שהדיון נקבע כדיון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בפני התובענה שהוגשה כנגדו כתביעה לסכום קצוב בהוצאה לפועל, ומאחר שאין בידי הצדדים עדויות או ראיות מלבד החומר הקיים ושהוצג בבית המשפט במסגרת הדיון, הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בתובענה לגופה על יסוד עדות הנתבע והראיות הקיימות.

מאחר שמדובר בתובענה אשר דינה להתברר בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

2.תמצית טענות התובע הינה כי התנהלות משרדו בתביעה זו, כמו גם ביתר עשרות תביעות מסוג זה שהגיש עבור לקוחותיו, היתה התנהלות מקצועית, התובע ועובדיו טיפלו בנתבע, פעלו לקבלת המידע והתיעוד הנדרשים, ניסחו תביעה משפטית ועמדו בקשר רציף עם הנתבע.

יתר על כן, התביעה נחלה הצלחה והנתבע קיבל את המענק המיוחל, ואף אין בפיו כל טענה בדבר מקצועיות התובע (דוגמת טענה לרשלנות מקצועית).

תמצית טענות הנתבע הינה כי למעשה ביצע בעצמו את העבודה שהיה על התובע לבצע עבורו והמענק שקיבל קיבל בזכות עצמו בלבד. הנתבע טוען כי הובטח לו סיום טיפול בתביעה בתוך 6 חודשים ממועד פנייתו אל התובע ואולם בסופו של תהליך התקבלה התביעה רק כעבור כשלוש שנים, ואף זאת רק לאחר שפנה ושלח בעצמו לוועדה את המסמכים שהיו חסרים להשלמת הטיפול.

הנתבע טוען כי לא נענה ע"י משרדו של התובע אף משביקש לברר מדוע אין ההליך מתקדם.

3.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

הצדדים כמובן אינם חלוקים על כריתת הסכם שכה"ט ועל תוכנו וכן אין מחלוקת כי בסוף התהליך קיבל הנתבע את המענק שנתבע במסגרת התביעה.