ת"ת 14583-06-15

מונחת לפני התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב.

התובעת היא חברת סלולר והתביעה היא בגין שירותים וציוד.

הנתבעת טוענת כי התקשרה אליה פקידה מטעם התובעת והודיעה לה כי החוב הוא בסך של 1,000 ₪ , היא שילמה סכום זה לנתבעת ומכאן שהחוב נפרע.

הנתבעת מביעה תמיהה רבתי מטענה זו וטוענת כי הסך של 1,000 ₪ הוא תשלום ראשון על חשבון החוב על פי הסדר שכלל מספר תשלומים ומשלא שולם סכום כלשהו מעבר לסך של 1,000 ₪ הרי שאין בסיס להגנת הנתבעת.

לאחר שבחנתי את ההתנגדות והתגובה, נחה דעתי כי יש לתת רשות להתגונן מותנית בהפקדה.

אנמק:

התביעה נתמכת בהסכם וראיות בכתב כנדרש בתביעה על סכום קצוב.

טענת הנתבעת היא טענה בעלמא שאינה נתמכת בראיה כלשהי מלבר הצהרתה של הנתבעת.

כעיקרון, אין לפסול את האפשרות שטענת פירעון שאינה נתמכת בראיות כלשהן תהווה בסיס למתן רשות להתגונן וללא הפקדה אך זאת כאשר הטענה מפורטת כדבעי. במקרה שלפנינו מדובר בטענת הגנה כללית לפיה בזמן מן הזמנים יצרה פקידה כלשהי מטעם התובעת קשר עם הנתבעת ואמרה לה כי החוב הוא בסך של 1,000 ₪.

אמור מעתה, בצד ההלכה שדי בהגנה ולו קלושה על מנת לתת רשות להתגונן, קיימת החובה המוטלת על הנתבע להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו.