ת"ת 13341-08-13 סלקום ישראל בע"מ נ' הלפרן

בהתאם להנחיית כב' הנשיאה דותן, הועברה הבקשה לטיפולי כעת.

1.המבקש, הוא הנתבע, טוען בתצהירו כי קיבל את המכתב מהוצאה לפועל רק ביום 18/07/2013, ותוך שבוע כבר פנה להוצל"פ. המבקש עומד על כך שלא שלא ידע על החוב קודם לכן.

לעניין ההתנגדות גופה, המבקש מכחיש את החוב וטוען שהפסיק את ההתקשרות מול סלקום ביום 05/03/2012. לטענתו מקור החוב הוא בתקלה טכנית אצל המשיבה, ומוסיף כי המשיבה כבר זיכתה אותו, עקב טעויותיה, בסכום של 1,004 ₪ אולם ממחדליה דרשה שוש, חודש לאחר מכן את הסכום הנתבע. עוד מעלה המבקש טענת קיזוז /תביעה שכנגד על סך 1,619 ₪ בטענה כי המשיבה סירבה לתקן מכשיר של בנו, שהיה באחריות יצרן וכלל ביטוח.

2.המשיבה טוענת כי אין מקום להאריך המועד שכן ארבעה חודשים טרם פתיחת התיק ניסו הצדדים להגיע לפשרה, ועקב השיחה שלח המבקש מכתב עם טענותיו ונשלח אליו מכתב תשובה כך שידע על קיומו של החוב, וממילא האזהרה הומצאה למבקש ביום 06/06/2013.

לעניין ההתנגדות גופה, המשיבה טוענת כי לא נמצאה אצלה ברישומים פניית תיקון שלא נענתה, וכי המבקש השתמש בשירותיה, רכש ציודים והתנתק משירותיה טרם פקיעת החוזה ביניהם.

3.בתשובתו, טען המבקש כי מאז ינואר 2010 ישנו הסכם בין הצדדים לחסימת כל אפשרויות השימוש מעבר לשיחות ומסרונים. מדובר בקו טלפון שנמצא אצל בנו, אשר אינו אחראי למעשיו ונמצא תחת פיקוח פסיכיאטרי. המבקש טוען כי המשיבה הודתה בטעות והבטיחה החזר. כמו כן הוא טוען כי ישנו חיוב בסך 1,081 ש"ח ובפירוט רשום חיוב בגין טלפון, אלא שמעולם לא קנה את המכשיר המדובר. כשפנה לברר את העניין נאמר לו כי הסכום נובע מההחזר ובטעות חויב פעמיים. המבקש טוען כי זוכה ב- 1,004 ש"ח, וכי לא ברור על איזה מ-2 הסכומים בוצע הזיכוי. לאור זאת, טוען המבקש כי אינו חייב לשלם את הסכום של 1,081 ש"ח. עוד טוען המבקש כי עקב טעויות המשיבה נגרם לו נזק כספי כשנאלץ לבטל כרטיסי טיסה למוסקבה בעלות של 440$ עבור הביטול, אולם מודה בקיומו של חוב על סך 1,195 ₪, וטוען כי אף הציע זאת למשיבה בעבר, טרם התנתקותו משירותיה.

4.לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, לא מצאתי כל קשר בין ביטול כרטיסי הטיסה לתובענה דנן, ואף הטענות בדבר נזק נפשי למשפחה הינן טענות עמומות שאין בהן להקנות הגנה. עם זאת דומה כי יש מקום ליתן רשות להתגונן בטענה לקיזוז/תביעה שכנגד בשל מכשיר אחר שנרכש ונטען כי אינו פועל כשורה, הגם שלאור הודאת המבקש ולמצער נכונותו לשאת ב- 1,195 ₪ יש מקום על פניו, ליתן לו רשות להתגונן ככל שיוארך המועד להגשת ההתנגדות.

5.טענת המבקש כי האזהרה נמסרה לידיו רק ביום 18/7/13 אינה סבירה ומתקבלת לאור העובדה כי האזהרה נמסרה על ידי דואר ישראל. עם זאת, והגם שאין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים של המבקש. במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה, וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, פס"ד מיום 29.10.2000).

6.מצאתי כי יש בפי המבקש טענות הגנה, שהגם שאינן על הצד החזק לא ניתן לקבוע כי הן "הגנת בדים", בכל סכום שמעבר ל-1,195 ₪, שאותו ישלם המבקש למשיבה בתוך 30 יום מהיום (ככל שלא שולם עד כה). זאת, לאור הכלל לפיו בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו צריך להשתכנע כי הטענות של המבקש בתצהירו נכונות הן, עליו להניח שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנות הגרסה הנטענת.