ת"ת 13311-03-15

בתיק זה נתתי – בתאריך 4.6.15 - רשות להתגונן בתנאי כי הנתבעת תשלם לתובע את הסך 13,216 ₪ תוך 60 יום (וכן פסקתי הוצאות שתשלומן אינו תנאי להמשך ההליכים בתיק).

לאחר שלא קבלתי את הודעת הצדדים בדבר התשלום – החלטתי - ביום 12.8.15, כי על התובע להודיעני אם בוצע התשלום.

ב"כ התובע הציג, בתאריך 18.8.15, תחלופת מיילים – מייל שלו מיום 3.8.15 המתרה בנתבעת כי עליה לבצע את התשלום עד למחרת, ותשובת הנתבעת מיום 4.8.15 המודיעה באורח חד צדדי לתובע כי התשלום יבוצע עד 15.8.15.

כן הוצג בפני מכתב הנתבעת מיום 16.8.15 (כלומר יום לאחר מועד התשלום שנקבה בו הנתבעת עצמה) המתייחס למייל מיום 3.8.15 ובו היא מתנה את ביצוע התשלום בהמצאת חשבונית.

בתאריך 20.8.15 החלטתי כי על הנתבעת להגיב עד תאריך 1.9.15 לאמור בהודעת התובע. התגובה נועדה לוודא כי אמת בפי התובע. בעת מתן ההחלטה לא עמדה בפני (אף כי הוגשה יום קודם) בקשת הנתבעת להארכת מועד מיום 19.8.15.

לאור האמור בבקשה, מיום 19.8.15 (שהוגשה בדיוק 35 דקות לאחר שב"כ הנתבעת צפה בהודעת ב"כ התובע מיום 18.8.15), אין צורך בתגובת ב"כ הנתבעת שכן הבקשה עצמה מתיחסת לאמור בהודעת ב"כ התובע ומאמתת אותה.

ב"כ הנתבעת טוען כי לא שילם לתובע את הסכום האמור בהחלטתי עקב אי הוצאת חשבונית וכן כי הוא מבקש ארכה עד 1.9.15 - וזאת באותה נשימה.

שתי הטענות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. מי לכפה של הנתבעת יתקע, כי חשבונית תוצא עד 1.9.15? ברור מכך שהסבה להשהיית התשלום איננה החשבונית.

יתרה מכך לגבי שתי הדרישות (האורכה והחשבונית) צריכה היתה הנתבעת לפנות בבקשה לפני שהגיע מועד התשלום (ויוזכר: מועד התשלום האחרון היה 60 יום מיום 4.6.15, דהיינו בתאריך 3.8.15).

במקום זאת המתין ב"כ הנתבעת עד שהחלטתי כי על ב"כ התובע להודיעני האם שולם הסכום הנ"ל ועד שהגיש ב"כ התובע את תגובתו ורק לאחר מכן הגיש את הבקשה למתן אורכה ואת דרישתו לעניין החשבונית.

לעניין החשבונית עצמה – הנתבעת קבלה שתי חשבוניות מחברת א.ש.מ. עבודות עפר בע"מ (להלן: "א.ש.מ.") וחשבוניות אלה מצורפות לכתב התביעה.

א.ש.מ. המחתה את חובה לתובע לאחר הוצאת החשבוניות. כל שעל התובע להוציא לנתבעת היא קבלה על התשלום - וזו תמסר בהכרח לאחר שהתשלום יבוצע ולא לפני כן.

לפיכך על הנתבעת לשלם את הסכום שקבעתי מיידית ולא להתנותו בהוצאת חשבוניות שכבר נמסרו לידה. בודאי שאין הצדקה לדרישת החשבוניות לאחר השעה ה-24 כאשר התשלום צריך היה להיות מבוצע 13 יום קודם לכן.

לאור הרצון שלא לחסום את הגנת הנתבעת למרות מחדליה, כאמור בהחלטתי הקודמת, קיים לדעתי מקום למתן החלטה המאפשרת לה אורכה מסויימת תוך איזון הנזק שנגרם לתובע לאור האיחור בתשלום ולאור העובדה כי תוחלתו למתן פסק דין, לאחר חדלות התשלום במועד, נכזבה - באמצעות פסיקת הוצאות.

על הנתבעת לשלם איפוא לתובע את הסכום האמור בהחלטתי מיום 4.6.15 ואת ההוצאות הנקובות להלן לא יאוחר מתאריך 26.8.15 ולאחר תאריך זה אם לא ישולם הסכום ינתן פסק דין.

אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בסך 1,500 ₪ שישולמו כאמור יחד עם התשלום שעליה לשלם לו כתנאי למתן הרשות להגן.

על התובע למסור החלטה זו לידי הנתבעת על מנת לזרז את ביצועה ולהודיעני עד תאריך 30.8.15 אם התשלום בוצע.